מלאכת מחשבת חלק א קנח

הסנה כי שמה בשלחם אהרן היה עיקר וסבה שילך משה כאשר אמרנו. אבל במעשה בדברם אל פרעה משה היה העיקר באמת ואהרן טפל לו. והם המדברים אל פרעה להוציא את בני ישראל הוא משה ואהרן הקדים משה שהוא העיקר כמו שאמרנו ולפי שעדיין ישאל השואל מי בעל דברים יוכיח לנו שמשה היה עיקר ההוצאה הואיל ואותותינו ראינו שאהרן תמיד ידו נטויה במטהו ברוב המכות? לכך הוסיף הכתוב להוכיח את דברו ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים. כלומר הנה מכת בכורות עדי וסהדי שמשה הוציא ולא אהרן כי הוא לבדו התרה המכה האחרונה שממנה בני ישראל יצאו ממצרים. וזה היה ביום דבר ה' יתברך עם משה בארץ מצרים ולא חוץ לעיר מה שלא נעשה ואהרן עמו. וזה ברור ומבואר שמשה היה עיקר היציאה ושבזכותו יצאו לחירות: ואני אקשה את לב פרעה וגו'

לא ידעתי נפשי שמתני להתעורר ולהתרעם על מפרשי תורתנו חכמי יועצי הדתות אשר נבהלו נחפזו אשתוללו אבירי לב ויבערו יכסלו בחוזק לב פרעה והקשאתו זה אומר ככה וזה אומר ככה איש אל עבר פניו ילכו וכלם כבגד יבלו על דברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. כי אמנם טרם ישאלו מדוע ישלח בו ה' חרון אפו לפרעה והוא היה נסבה להקשות לבו יבקשו לדעת על מה זה ועל מה זה לפעמים יטה ה' לב איש ויניענו לעשות פעולות וענוש יענש האיש ההוא עליהן ל לדמיון אבשלום נגד אביו. ודוד (ש"ב כ"ד) לך מנה את ישראל. (מ"א כ"ב) מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד. וסנחריב שנבחר לשבט אפו. ונבוכדנאצר שעליו נאמר (ירמי' כ"ה, כ"ז, מ"ג) נבוכדנאצר עבדי אשר צוה מאת ה' להחריב ירושלים. וכלם נענשו על הפעולות ההנה. כמו שהביאו חז"ל עובדא דנירון קיסר ניחא לקב"ה לאחרוביה וכו' ובעי לכפוריה ידיה בההוא גברא. יאמרו נא אלינו השופט כל הארץ יעשה משפט מעוקל כזה לשלוח במצותו מריע ויענישנו על אשר קיים דברו? והמחוייב מיתה בידי שמים הרבה שלוחים למקום להמיתו ואעפ"כ ההורגו יהרג בדיני אדם ואנה צדקת ה' ומשפטיו דהא גברא קטילא קטיל? ומדוע נהרגנו אנחנו ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו? איברא דבמלתא כי האי לא הגיעו לסוף המכוון ולא ירדו במצולות המים האדירים האלה. ולא מחכמה שאלו על זה. אבל החרש ואאלפך הטעם ברור ומבואר כמים הפנים לפנים. שמעו אלי ואכלו טב והיו הדברים האלה על לבבך. (ב) כי ידוע שה' יתברך לא יכריח האדם במעשיו שלא ינטל רשותו אם לצדק ואם לרשע ועזב ה' יתברך ביד בני איש הרצון לפעול בלי שיהיה מחזיק בידם ויעזרם מכל וכל. כאשר דברנו בפרשת לך לך בפסוק ויעל אלהים מעל אברהם וכמ"ש [בפרשה משפטים] בפסוק ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ונאריך עוד בריש פרשת שלח לך. ואין זה חסרון בחוק ה' יתברך כאשר זה רצונו. כדי שיהי' האדם ראוי לשכר ולעונש. (ב) ומכל מקום יעלה במחשבה לפניו לפעמים להטות לב איש ולהסיר ממנו בחירתו בזמן שירצה להעניש החוטא שראוי להענישנו או לתת שכר לעושה טוב. יפעול בכחו ובזרוע עוזו שזה יהרוג את זה או זה ייטיב את זה. והמחוייב הריגה יהרוג מחוייב אחר כדי שבית דין יהרוג גם את זה. ואמנם (ד) לא יתחייב המחוייב על ההריגה השנית אשר הוכרח מן השמים כי לא פעל ברשותו כי אם הוכרח מאת ה'. אלא על דבר אחר מקדם שלא בא לפני בית דין אבל גלוי וידוע לפני ה'. וזהו בצלם ובדמות מה שכתבו חז"ל בב' שהרגו את הנפש אחד בשוגג ואחד במזיד ואין עדים הקב"ה מזמינם לפונדק זה שהרג בשוגג עולה בסולם ונופל עליו והורגו זה נהרג וזה גולה. כי הלא יקשה על דבריהם מה תיקן הי"ת בזה ואם זה שהרג בשוגג גולה לכפר על גלות שהיה חייב כבר איד יתכפר על השגגה