מלאכת מחשבת חלק א קנז

דבר אליו רכות כאשר הבאנו בפ' הקודמת באמרו נלכה נא שלשת ימים וגו' בלשון בקשה ותחנונים. ואין זאת כוונת ה' יתברך אשר בחר להוציא ישראל ממצרים בחוזק יד ובזרוע נטויה ולא שישלחם פרעה מרצונו הטוב. לכן נתרעם הקב"ה עם משה ונראה לו הנה שנית ודבר לו בוא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו רצונו למה תדבר דבריך בדברי חן וחלקלקות? בוא דבר אל פרעה דברים קשים וישלח את בני ישראל בעל כרחו כי באלה חפצתי. אולם משה בקש טענה שמעולם לא ישלח פרעה ישראל אף אם ידבר אליו קשות. בק"ו מישראל שלא יכלו לשמוע לו בדברו להם דברים לתועלתם וטובתם מכל שכן פרעה לא ישמע לו גם אם ידבר אליו קשות ודברי איום הואיל והוא ערל שפתים וזה יהיה לו כסות עינים לומר לו אני שמעתי ולא אבין. לכן הוצרך הי"ת לצוות לו שנית כי גזר שישראל יצאו ממצרים בעל כרחם ושפרעה יוציאם נגד רצונו. כדברי חז"ל שמתו בשלשת ימי אפלה האנשים בני בליעל הדיחו שאר העם לבלתי צאת ממצרים. לכן אמר להם ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל בעל כרחם של ישראל ופרעה ואין צריך שישמעו לו כי על כל פנים צריך להוציאם. וזהו הטעם שלא אמר לשלח כי יהיה טעמו שיתרצה פרעה לשלחם. וכן עשה משה מכאן והלאה דבר תמיד אל פרעה באומץ הלב. והעיז מצחו אל מול פניו כנראה מן הכתובים. ומה שכתוב אח"כ דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך וגו' כבר פירשנו בפרשת שמות: הוא אהרן ומשה וגו': עד ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים

המבוכות תרבינה בכתובים האלה והסתערו המפרשים בהמה. בעל כלי יקר פירש ויהי ביום דבר ה' אל משה וגו' שרצה להודיענו מעלת משה על שאר הנביאים שידבר ה' עמהם בחלום לא כן בעבדו במשה כי גם ביום בהקיץ כדבר איש אל רעהו. והנה היו דבריו טובים ונכוחים אלו כתוב ביום בפתח תחת הבי"ת. אמנם ככה הוא סמוך לשל אחריו כידוע גם למתעסקים מעט בדרכי לשון הקודש. ועוד כי מה לנו בזה המקום להודיע מעלת משה והיה יותר נכון הספור בסוף התורה בזכור גדולתו ביתר שאת ויתר עז? ועוד כי אין נכון לפי זה מה שהוסיף בארץ מצרים כאלו ידבר ה' עם משה ביום בארץ מצרים ולא בשאר ארצות? וגם אין שייכות לכתוב הזה עם הפסוקים שלפניו? ועל כל אלה כבר יפלא עוד בכתובים כאשר מתחלה הקדים אהרן למשה ובפסוק השני הקדים משה לאהרן? ומדוע בא הספור הלזה כאן שהם הם אשר דבר ה' להם ושהם המדברים אל פרעה וגו' כאלו היו שם משה ואהרן אחרים שנטעה בהם מי המוציא והמביא? יש לאל ידי לפרש הכתובים על נכון. כי אמנם ידענו מסרבנות משה בסנה לקבל שליחות ה' ולא נתקררה דעתו עד שנתן לו ה' אהרן לחברתו א"כ אהרן עיקר השליחות כי בלתו לא היה משה מתרצה להוציא את ישראל. אבל בפעולות באמת משה היה העיקר ולא אהרן כנראה בכל המכות וחברת אהרן לא היתה אלא כסות עינים. גם במכה העשירית שממנה יצאו ישראל לחירות לא באה אלא על ידי משה לבדו ככתוב ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו' ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' ולא נזכר שמה אהרן. וידענו כי לא נתייחד הדבור עם משה בארץ מצרים כדברי חז"ל שהיא מלאה גלולים ושהוצרך בכל פעם לצאת חוץ לעיר לפרוש כפיו אל ה'. זולתי במכת בכורות דלא אסתייעא מלתא על שאמר לו פרעה אל תוסף ראות פני. הנה אם כן במכת בכורות לבדה נגלה ה' אל משה בארץ מצרים לצורך שעה. ראה קורא נעים כי בזה יתיישבו הכתובים על נכון. הוא אהרן ומשה אשר אמר להם ה' הוציאו וגו' הקדים אהרן למשה בענין שאמר ה' להם הוציאו ירצה במראת