מלאכת מחשבת חלק א קנו

דור ודור ישתנה סדר ותמונת הלשונות? ואף לעת כזאת בלשון לועז מה שחברו הקדמונים בו הוא בימינו חרפה ובוז. עד כי כותבי מליצות וסיפורים בדור זה לא ישתמשו במלות ובאופן גם בצורת כתב הראשונים יחשבום לכלימה וריק. אם כי בזמנים היו מזכירים אותם לשבח. אקומה נא ואסובבה במקרא עצמה ונראה כמה נשתנו על סדרי בראשית וירבו הגמגומים על דבריה. כאשר גם הראב"ע עצמו דקדק בהם וחשו למלות זרות ורב מניינם עד כי חדל לטפיר. מכל מקום נדע ונכיר בבירור ההפרש של דברי משה לשאר הנביאים. יכתוב בפשיטות דבריו עם דברי ספורי זולתו. או במלים כשירת האזינו וספר איוב. הלא המה בצחות הלשון שפה ברורה ונעימה מנופת צופים לא תמצא דוגמתם בדברי הנביאים. גם בין הנביאים עצמם ראשון ראשון חביב מן אחריו בזמן. עד שבימי עזרא ונחמיה תביט לשונם בלעגי שפה כאשר תראה אם בבלו הדברים או בחסרון התבוננות המאמרים. ובדברי הימים ירוד ירדנו עד שתמצא כתוב שמה אין בהם תבונה כפי סדר הדקדוק. באמרם (דה"ב ל') ויאכלו את המועד שבי הימים. (שם) כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. (שם) ה' הטוב יכפר בעד. (שם לו) והנותר את ההמון הזה. (שם כ"ד) ובניו ירב המשא עליו ויסוד בית אלקים. וכאן אין מספר תכבד העבודה להביאם אחד לאחד. והסתכל במליצת דוד וחזקיהו (שם כ"ג) ואלה דברי דוד האחרונים (ישעיהו ל"ח) ומכתב לחזקיהו מה מאד נתרחקו מס וכלל שחדשו המדקדקים עד שתמצא בהם מלות נכריות וקשות לא ידענו במה יכשל ובדברי חז"ל אף בדברם בלשון יהודית לא מצאנו ידינו ורגלינו להבין סדרם כראוי וכבר הגדיל לכתוב בדבר הזה הח"ר גרשם בני ז"ל בספרו יד חרוזים. וכי יריב אנשים עם מחדשי הפיוטים. יאמרו נא אלינו כדת מה לעשות בתפילות שתקנו חז"ל ובפרט מה שלמדונו תפילה קצרה. ובתוכה כדבר הזה בכל פרשת העבור יהיו צרכיה לפניך יורונו המה כוונתם במלות אלו עד שאשתוללו אבירי לב לתת להם ביאור היאומן שלא ידעו בטוב לשונם לחבר שתי תיבות מבוארות לא יסתכל המתפלל ומה נדבר ומה נצטדק ל לכן טוב לפני האלהים שלא נספר אחר מיטתן של ת"ח החכמים והנבונים. לבלתי רום לבבנו בלעג השאננים ובוז לגאיונים. כי יש לאלהים פתרונים וחיצי גבור שנונים. גזית יבנו אם נפלו לבנים. להוכיח במישור ולעורר מדנים על אדים העשנים הרים גבנונים. העם כמתאוננים. מסיר שפה לנאמנים וטעם לזקנים. ואבותינו השרים וסגנים. עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים: בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח וגו': עד להוציא את בני ישראל מארץ מצרים

ראוי לשאול בפסוקים א' מהו הציווי הזה למשה בא דבר אל פרעה מה שכבר לו לפנים ועל זה שולח ממדין ל ואם כבר בא לפני פרעה ולא רצה לשלחם מ יועיל בביאה שנייה ואין חדוש בדבר ולא טענה חדשה? ב' במה שהשיב משה הן בני ישראל וגו' כי אין הנדון דומה לראיה ישראל לא שמעו אליו מכובד רוח אמר פרעה לא ישמע כי לא ירצה לשמוע? ג' שכבר אמר טענה הזאת בפרשת שמות איש דברים אנכי והשיבו ה' יתברך מי שם פה לאדם ולמה חזר כאן בתשובתו זאת ואני ערל שפתים? ד' מה שחזר לדבר ה' אל משה ואל אהרן ולא חדש דבר בציווי השני על הראשון? וגם לא השיב לטענתו דבר שאמר ואני ערל שפתים ל ה' ויצום אל בני ישראל ואל פרעה צריך להבין בציווי הזה מה טיבו ומה רצונו בזה יותר על האמור על הנה? ו' בלשון ששינה ואמר להוציא את בני ישראל ולא אמר לשלח את בני ישראל מארצו כבראשונה ל ואומר להיתר הספקות כי כאשר הלך משה בראשונה אל פני פרעה