מלאכת מחשבת חלק א קנה

יפעול רחמים. והראיה כי לא נתראה לאבות אלא באל שדי המורים שניהם מדת הדין ומעולם בשמי ה' רחמים לא נודעתי להם ועם כל זה השפעתי להם כל טוב וגם הקמותי את בריתי אתם וגו'. גם עתה אף אם נתראיתי במלת אלהים גם אני שמעתי ברחמים ואין הבדל בזה. לכן אמור לבני ישראל דבר זה כי אני ה' ועם כל זה מכה מצרים בכל מכה ובאמצע הדין אתן לכם רחמים וגאלתי אתכם שזהו רחמים והייתי לכם לאלהים אע"פ שהוא דין ואז וידעתם כי אני ה' אלהיכם ותרווייהו בי. ולא עוד אלא שבפורענות אני משתף מדת הדין עם הרחמים שנאמר כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים וזהו פורענות עליהם. אבל בהטיבי אין שם אלא רחמים כדכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' ואין אלהים עמו. מזה יבינו וישכילו כי אני הפועל כרצוני בכל המדות אם לדין ואם לרחמים. ולא ידאגו עוד בדבר. ולפי שזה צריך למוד ויישוב הדעת הלכך לא שמעו אל משה ירצה לא הבינו הדבר על בוריו: ד"א ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. פירוש לא האמינו שהאל בפורענות משתף מדת הרחמים כי לא ראו בפורענותם שמץ רחמים כי אם קוצר רוח ועבודה קשה: וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם

לא אמר לא הודעתי להם כראוי ליכתב? (א) הואיל ושם ההוי"ה מורה על מהות ה' ועצומו והוא הוא שמו ושמו הוא עצמו. משא"כ בכל השמות אשר כלם תארי ה' מורים על מעשיו ועל פעולותיו ומדותיו. לכך אמר ושמי ה' לא נודעתי להם שאלו הודעתי להם שמי ה' כבר הייתי נודע להם במהותי ובעצמי. וזהו אמרו וארא אל אברהם וגו' באל שדי. אבל מפני ששמי האמתי ה' על כן לא נודעתי להם ולא הכירוני. ז"ש הכתוב (תהלים קמ"ח) יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו. להגיד כי גדול שמו לבדו המורה על עצמותו. יצאו שמות כל תואריו: ד"א כי אמנם לא נכיר גדולת הדבר אם לא בערך הקטן ממנו. בהעריך אחד אל אחד נגזור זה גדול מזה. אולם בשם ה' הגדול לא נצטרך אל ערך להכיר גדלו ורוממותו ולכן יש להללו. ולזה ראוי לברך כי נשגב לבדו בלי היות נערך אל שם אחר. ואמנם נוסיף על זה בפרשת שלח

גם הלום ראיתי לחרחר ריב ומדון בתוכחת מגולה על הראב"ע אשר פער פיו לבלי חוק בפירושו לספר קהלת (ה' א') נגד הגאון הכותב כי בך שמך ושמך בך. ומי לא ידע בכל אלה שבחר בדרכי מחקר אריסט"ו האומר כי השם הוא קול מורה איזה דבר כאשר יבחר האדם. וגם כי נשמע אליו זה יתכן בשמות הדברים תחת השמים אל אשר יקרא לו האדם הוא שמו. אולם בשם ה' יתברך מי זה ואי זה אשר מלאו לבו לדון את של זה בזה ולהשוות עבד לרבו? ואהי כמחריש כי הוא חכם בעיניו בדקדוקי ספרים אשר חברו האחרונים. המה התאזרו חיל והתחכמו לתת ללשוננו הקדוש סדר וכללים איש כמתנת ידו. ובאמת עלינו לשבח עמלם ויגיע כפיהם שלא תשתכח תורת מכתבנו מישראל כי חדלו לעת כזאת הולכי על דרך שיח צחות הלשון. וגם אבותינו בעלי התלמוד השתדלו לשאול מאת העמים אשר סביבותיהם מלות ותיבות לדבר בלשונם. חצים מדבר אשדודית אשורית וכלדאית. ומה נעשה אנחנו יתמי דיתמי? אמנם יען כי נגש העם הזה אנשים מבני ישראל להוכיח ישני אדמת עפר. ויבואו לראות כבלע את הקדש אמרות טהורות התמימים והישרים אשר קטנם עבה ממתנינו רע עלי המעשה. והנה אנכי לא באתי למגן וצינה לרבי אליעזר הקליר ודומה לו מן הפייטנים הישנים כי לא נסיתי באלה. ומי אני הכלב המת שאדע להבחין בשאגת אריה וקול שחל? אולם שמעתי ולא אבין איככה נוכל להוכיח בעל הלשון מן הכללים אשר בדינו מלבנו אחריהם? האם לא ידענו שבכל