מלאכת מחשבת חלק א קנג

ייטיב עוד. ומודעת בארץ שהוא ה' יתברך העושה ופועל בגבורתו כרצונו ואין מעכב בידו. הנה כאשר השיב הי"ת למשה על נכון בזה וסתם כל טענותיו. עוד נשארה למשה תרעומת למה ה' לא ירפא לשונו עד יוכל לדבר דבריו אל ישראל? וזהו אומרו גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך כלומר הנה אנכי לא ידעתי דבר לא מבעיא תמול ושלשום אלא גם אחרי שדברת עמי ובחרתני לשליח. ולפחות אחר שבחרתני לשלוחך היה לך לרפא לשוני ושפתי ולמה זה לי לפוקה. על זה השיב הי"ת כי כך רצונו שיהיה כבד פה וכשהוא ישום איש אלם או חרש מעת הולדו כך עלה במחשבה לפניו לתועלת ממושכה גלויה אליו ואין הדבר עיוות הדין כאשר ידמה לבני אדם. וגם כן רצה וצוה שיהיה משה כבד פה לענין ולטעם שאמרנו ואל יהרהר אחר מדותיו. ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר. וכשתבוא לפני ישראל אני אהיה עם פיך ותוכל להשמיעם רצוני אף אם אתה כבד פה. ענהו משה שהיה חפץ להתרפא מלשונו בי אדני שלח נא ביד תשלח כלומר ה' שלח נא עתה תיכף רפואתי בי אשר אמרת לשלוח בדברי אל ישראל והנה אלו הי"ת רצה לעשות דברי משה היה ראוי שירפאנו פעם ופעם יחליאנו. ירצה שברצותו לדבר אל פרעה יהיה כבד פה לסבה שאמרנו וכשידבר אל ישראל יהיה מהיר לשון. וזהו נס נגד הטבע אין צורך לו ולא יעשנו ה' כאשר הצענו. על כן חרה אפו במשה באמרו הלא אהרן אחיך הלוי דבר ידבר הוא הוא ידבר לך אל העם ואין צורך לשנות הטבע בעבור זה לאין צורך: הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגו' וראך ושמח בלבו

מנהג העולם (ח) שאין לאיש לשון מדברת גדולות כאשר בקרבו לב רע חורש און. ולהפך מי האיש רך הלבב וקרבו מתוק ונעים הנה הוא המדבר ונותן בקולו כקול רעם. גם אהרן דבר ידבר הוא וזה סימן שלבו לב טוב לא יקנא בגדולת משה וראך ושמח בלבו: ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה וגו': עד והשבתם אתם מסבלתם

ההערות הנופלת בזה א' כה אמר ה' אלהי ישראל ובהשיב פרעה מי ה' שנו את טעמם ואמרו אלהי העברים? ב' שלח את עמי ויחוגו לי במדבר דמשמע שישלחם לחלוטין ובשאלה השנית אמרו נלכה נא דרך שלשת ימים דמשמע שישובו? ג' ויאמר אליהם מלך מצרים ולא אמר פרעה כמנהגו בכל מקום? ד' תפריעו את העם ממעשיו ולא אמר מעבודתו? ה' לכו לסבלותיכם ולא ידענו למי אמר זה אם למשה ואהרן או לישראל או למצרים? ו' ויאמר פרעה ולא אמר מלך מצרים כבראשונה או לא יזכירנו באשר כבר נזכר למעלה וכלו מאמר א' מפי פרעה מלך מצרים ל אולם בדרכנו יתיישב. שהליכה תאמר על מנת שישובו ושלוח הוא לחלוטין מכל וכל. כי בתחלה באו משה ואהרן לדבר אל פרעה ודברו ביד רמה וברוח גבוהה כה אמר ה' שלח עמי לחירות בלי תנאי לשוב. ופרעה השיבם מי ה' לשלח מכל וכל ויש להבין מתשובתו שאם היה לילך ולשוב היה שומע בקול ה'. לכן משה הפך דבריו לדברי נחת בסבר פנים יפות ואמר אם כן נלכה נא בלשון בקשה דרך שלשת ימים כדי לשוב. וכבר בזה היתה נעשית מחשבתו שאמר הי"ת למשה שיניחם לילך על מנת שישובו כדי לנצל את מצרים ולכך אמרו אלהי העברים נקרא עלינו כלומר אין לך להביט אל אלהינו די לך שהוא אלהי העברים שכבר בימים הקדומים ההם גוי גוי היה דבק באלהיו. ואם אמרנו ה' אלהי ישראל ואין אתה מכירו. ואנחנו קורין אותו כך. זהו טעם נקרא עלינו. לזה הוצרך פרעה גם הוא לשנות טעמו ולהגיד כי מצד עצמו היה מוכן ליתן