מלאכת מחשבת חלק א קנב

בלהטיהם להרע ולהשחית ולהיטיב לא ידעו. הלא תראה במכות מצרים התחכמו ויעשו כן החרטומים בדם ובצפרדע. אמנם להסיר הנזק לא יכלו ובהכרח באו לפני משה שיתפלל גם מטיהם הפכו גם המה לתנינים. אמנם לא יכלו להחזירם למטה עד שהוכרח מטה אהרן לבלעם לבל יזיקו עוד. והנה משה רבינו ע"ה שלא הבין כוונת הי"ת היה פלא בעיניו שהקב"ה יבחר בו לשליח איש כבד פה וכבד לשון. גם הרע בעיניו שהי"ת לא ירפאנו הואיל ובחר בו ולא נתן לו לשון למודים לדבר אל בני ישראל בצחות לשון ונסתפק עד מאד בדרכי ה'. עד שהי"ת חרה אפו עליו כנראה מן הכתוב. כי אולם כאשר צוהו הי"ת להוציא את בני ישראל ממצרים מעיקרא מאן משה דרך ענוה מי אנכי וגו' והשיבו הי"ת כי אהיה עמך כאשר אמרנו לעיל שם תמצאנו. אז משה רבינו ע"ה בתאותו להשיג בשלמות כבוד ה' ועצמותו. כאשר ידענו שעד הנה לא נראה הי"ת על האדם אלא בתואריו ולא בשם המורה עצמותו ככתוב וארא אל אברהם אל יצחק וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. אם כן נתאוה משה ובקש שיגלה לו ה' יתברך את שמו הגדול ולפי שנתיירא לשאול זה מאת ה' בפירוש וגם זה מדרכי ענותנותו. על כן אמר הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם כאלו ישאל רשות ויבקש מאת ה' ללמד לו את שם עצמותו לא שהוא ראוי לכך אלא להגיד לבני ישראל. אמנם הי"ת הגיד לו כפעם בפעם שמות תואריו אהיה אשר אהיה. והוסיף עוד כאדם יגיד דבר שלא ברצונו כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם וגו' כאן הגיד לו שם עצמותו. אך אמנם זה שמי לעולם לעלם כתיב כלומר אין ראוי לפרש השם להמון העם אבל זכרי ירצה תואריו יכול אתה לספר לכל דור ודור ואין להעלימם. ולכן לך ואספת את זקני ישראל המוקצים והישרים בלבותם ולהם תאמר סוד שמי. ושמעו לקולך וגו' ושאלה אשה משכנתה וגו' באופן שזה הוא צווי למשה שיצוה שישאלו כלי כסף וגו'. על כן צווח משה והן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה' והדבר הוא כאשר ידענו כי כל תוארי השם המורים על הפעולות אין בהם מדת הרחמים כאשר בשם ה' ההוויה שהוא כלו רחמים כידוע. והנה כאשר יספר משה לישראל המכות והמופתים העתידים לבוא על מצרים מידי אביר יעקב ואלהי אבותיהם. הואיל ולב המון העם מאנשי ישראל בתוך ארץ מצרים רעים וחטאים לה'. מסתמא כבר נכנסה בדעתם האמונה הכוזבת שאין אלוה המטיב בלתי היאור לבדו שהיו המצרים עובדים לו ושכל האלהים מריעים ומשחיתים בלעדו על כן יחשבו שמשה בא מכח האלהים אדירים ההמה וירע וישחית. אולם לא יכול להיטיב. וכאשר יצוה לשאול כסף וזהב ולהעשירם בהון ועושר לא יאמינו לו. כי יאמרו לא נראה אליך ה' בעל הרחמים הטוב והמטיב לכל. אלא אלוה המריע והמחבל. וזה לפי שאתה לא הרשיתני לספר לכל העם שם ה' כ"א לזקנים שבהם. ובהכרח כל דלת העם לא יאמינו לדברי ולא יאבו לשאול מאת, מצרים כלי כסף וכלי זהב. על כן ה' יתברך נתן לו שני אותות ושניהם להריע ואחר כך רפאם. הנחש למטה והצרעת והנה שבה כבשרו. אין לך מופת גדול מזה שה' הוא ממית ומחייה מוחץ ורופא מריע ומטיב. והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון ירצה להרעה. והאמינו לקול האות האחרון ירצה אל ההטבה והרפואה ובכך ידעו כי בידי להיטיב ולרפאות. ושייך היטב אחרון אל רפואת המטה והיד הואיל ופעולת הרפואה ביד ובמטה היא אחרונה שנפעלה בהם. והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה. כי אפשר שיאמרו מה נעשה יקר וגדולה לאלוה זה בשביל שהוא מטיב הלא גם בנו דבר היאור שהוא מטיב ומה יתרון זה על זה ל לכך הי"ת צוה למשה המופת השלישי שהוא הכאת היאור. ושהוא יכול להשחית האלוה שבדעתם מטיב להם. ובזה יפרסם גודל מעלתו על מעלת אלהיהם זה הואיל ובידו לבלעו ולהשחיתו ולהפכו לדם להיות רע ולהריע ולא