מלאכת מחשבת חלק א קמט

והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל: ויאמר וגו' מדוע לא יבער הסנה

מדוע לא כתב ואיננו אוכל מבלי שיוסיף עוד לקרוא בשם סנה הנזכר בסמוך ל ומה שאמר מדוע לא יבער הסנה והכתוב העיד שהסנה היה בוער באש? והלשון ג"כ אמרו מדוע איננו נכון ולפשט הכתוב היה טוב שיאמר שלא יבער הסנה? ואמרתי בלבי בנוהג שבעולם הסנה רטוב הוא לפני שמש והאור אינו נאחז בו וזה היה הנס שסנה היה בוער נגד הטבע. וירא משה והנה הסנה בוער באש ובדרך הטבע הסנה איננו אוכל והאש לא ימשול בו לרטיבותו ולחותו. על כן אמר אסורה נא ואראה וגו' פירוש אחשוב בדעתי על מה זה ועל מה זה הסנה מעולם לא יבער? וכשאתבונן הטעם והסבה אז אוכל להבין אם כאן הוא בוער דרך טבע או דרך נס: ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים

הלשון מגומגם כי אמר מהביט ולא להביט? ויתכן שכי ירא לבדו הוא טעם למה הסתיר פניו ואינו תכוף אל מהביט אל אלהים ויהיה הלוך הפסוק כאלו אומר ויסתר משה פניו מהביט אל האלהים כי ירא. ואולם כפי סדר הכתוב נימא ביה מלתא במה שאחז"ל בשכר מהביט ותמונת ה' יביט. וראוי לדעת אם אסור להביט אל השכינה למה חשבו לו זכות להביט וינתן שכר אליו על פעולה שהיא עון פלילי ל לכן ראוי לומר שלא הסתיר משה פניו לבלתי הביט אל האלהים אלא להפך כדי שיוכל להביט. כי אמנם איש החושב מחשבות דבר עמוק בשכלו יסתום עיניו. (ה) ותועיל לאדם אטימת חוש אחד לפתוח מפתחי חוש אחר מה שידוע בעור שישמע למרחוק יותר מן הרואה. כדבר שנאמר (לקמן י"ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן שלא יוכלו לראות בעיניהם בעבור ישמע העם ולבבו יבין באלהיות הצריכות כוונה רבה. הלכך משה זכה להסתיר פניו ולכסות עיניו כי היה ירא שלא יוכל להביט בדעתו באלהיות בלי הסתרת חוש הראות המבלבל השכל בנשואים העוברים רצוא ושוב תמונות לנגד עיניו ברצותו להסתכל באלהיות ולהתבודד במראה ה'. כי ז"ש ירא מהביט במ"ם השלילה. וכן כתוב (ש"א ט"ו) וימאסך ממלך שלא תהיה מלך (ישעי' ה') מהמטיר עליו מטר שלא להמטיר ורבים במקרא כדמותם. הלכך זכה להגיע למדה כזו להבין ולהשכיל מראות ה' ותמונת ה' יביט: ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם וגו'

רבים התמרמרו וישוטטו לבקש כוונת הפסוק הלזה. בהקשותם מה אות יהיה למשה ולישראל עמו שהקב"ה שלחו לאמר שיעבדו את האלהים אחר צאתם ממצרים כי אמנם אחר שיצאו לא יבקשו עוד מופת ואין אות גדול שיוציאם מן ההוצאה עצמה ואיך יתכן לתת מופת לעתיד לבוא אל מה שיהיה היום או מחר ל ואני אומר שאין כוונת הכתוב ליתן אות או מופת במה שיעבדו את האלהים ואין כל הפסוק ענין אחד אלא שנים. וכך הלוך הכתוב. ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ע"כ ענין הראשון. ואח"כ ענין אחר בהוציאך את העם וגו' וזהו פירושו. כי אולם אין נסיון גדול לאיש שה' שלחו לעשות פעולות כראותו שה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וזה מופת נוצח שה' שלחהו לעשות המעשים האלה ולא מלבו. וכאשר יראה משה שבכל דרכיו ישכיל וה' עמו ידע באמת שהי"ת צוהו ללכת בדרך זו ילך. וזהו אומרו כי אהיה עמך ותצליח במעשיך ובלכתך בדרך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. ואחר כך צוהו מצוה אחרת ואמר לו שכאשר יבואו אליו האותות האלה שיוציא את בני ישראל ממצרים שלא יהיו כפויי טובה אל ה' יתברך אלא יזכרו לעבוד את ה' ולתת לו תשואות חן חן אל מול ההר ההוא: ד"א וזה לך האות כי אנכי שלחתיך לפי שמרע"ה