מלאכת מחשבת חלק א קמז

ירבה בדעת וכן יפרוץ במספר ולא נאבדו בהצותם יחד כאשר היו עושים אלו היו בנחת ושלוה. ועד זה לא דברו אלא כנגד העם הפחותים והנבזים. אבל עם המוקצים שבעם בני ישראל התחכמו להעבידם בפה רך כי אין תקנתם לתת להם ממשלה כי כבר המה ראשי אלפי ישראל. ומפני זה ויקוצו מפני בני ישראל קצו בחייהם כאשר לא מצאו כדת מה לעשות לבל ירבו ויעצמו. ואין שייך להשים על המעולים שררה ולהכשילם כי כבר רגילים בה ואל ישעו בדברי שקר לכן לא מנו אותם שליטים ולא עליהם שוטרים אלא נמנו וגמרו להעבידם בפרך (ב) כי אין לגדול להכריחו בדבר מה נגד רצונו כי ואם בדברים טובים דברים נחומים וז"ש ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך כלומר מה שלא עשו בעם שהעבידום בכח הזרוע לגדולים בני ישראל העבידו בפה רך עד שהורגלו לעבוד ושב הדבר כי מררו את חייהם בין לגדולים ובין לקטנים באופן כי נשכחה עבודתם אשר עבדו בהם בפה רך. כי לכלם נפשם מרה. וזה טעם וימררו את חייהם וגו' את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך ירצה מררו כל חייהם ועבודתם שמקודם העבידו בנחת ולשון רכה ונהפך להם חלקלקות הדברים לצרה ענוי ומרירות: ד"א כי עצום הוא ממנו וגו' ועלה מן הארץ. כאשר אמר לבן ליעקב (בראשית ל"א) הבנות בנותי וגו' כן פרעה בראותו ישראל פרים ועצומים מהונם ורכושם של מצרים. באמרו רב ועצום ממנו פירוש משלנו וכן כתוב (שם כ"ג) איש ממנו את קברו. וזה טעם ליראתם שיעלה מן הארץ וישאו עמהם את כל רכושם שאם ישבו בארץ ויסחרו אותה כבר יהיה לנו תועלת בעשרם במסים ובמכסים: ד"א ועלה מן הארץ העם הזה הפחות והשפל כעפר הארץ יתחבר לשונאים ועלה מן הארץ יעלה מעלה מעלה הגר הזה אשר בקרבנו ויתנשא מן הארץ: ויאמר מלך מצרים למילדת העברית וגו' עד ויעש להם בתים

הפסוקים האלה נבוכים הם בארץ וצריכים ישוב. ויתכנו לפי דברי חז"ל שנקראו שפרה ופועה על שם שמדברות ומשפרות את הנולד. ויהיה פירוש הכתוב כי אמר מלך מצרים למילדות ומה אמר להן? אשר שם האחת שפרה וגו' כלומר ידעתי ששמכם שפרה ופועה על שם מעשיכם ואין לכם התנצלות לשקר ולומר שאינכם מילדות שלא לקיים מה שאצוה אתכם. ואחר כך צוה אתהן מה שצוה וחזר הכתוב על ככה במאמר שני. ויהי כאשר יראו המילדות ותחיין את הילדים והוכיחן מלך מצרים הן הנה השיבוהו כהוגן באמרם שאינם מילדות אלא מעשיהם לשפר ולדבר עם הולד אחר שנולד. אבל בלידה הנשים העבריות אינן צריכות למילדת כי בטרם תבוא המילדת וילדו אלא א"כ שתשפר את הילד. ואם פרעה ישלח לראות אם דבריהם אמת הלא ימצא כי שקר וכזב דברו לו ויענישם. לכן הי"ת היטיב למילדות בעשותו שילדו העם לרוב ויעצמו בשדה כדברי חז"ל והתאמתו דברי המילדות שתלדנה מאליהן. (ג) וכאשר אמת הדבר שעונותיו ילכדונו את הרשע. כן צדקותיו ייטיבו לצדיק. וכל הפועל צדק כתורה וכמצוה לא בלבד שלא יאונה לו כל און על הפעולה ההיא ושלוחי מצוה אינם נזוקין אלא אף תיטיב לו ושכר פעולתו לפניו כי אמנם אם המילדות היו שומרות מצות פרעה להמית כל הבן הילוד כבר היה יוצא עליהן שם רע על רציחתן דם נקי שוחטי הילדים בנחלים. ואם כי באונס מ"מ הוא מעשה אכזרי וידיהם דמים מלאו עד שתהיינה לשמה ולשנינה וכל העם ישמעו וייראו לקרוא אותן להוליד נשיהן הואיל ופועל רע יגונה אף ממי שנפעל למענו כידוע. אולם כאשר יראו המילדות את האלהים ונכמרו רחמיהן על הילדים אף אם לא עשו מצות מלך מצרים מ"מ כל העם מקצה ישבתו אותן ויאבו לקרוא בבתיהם ידי נשים רחמניות בלידת נשותיהן. באופן כי נתוספו להן בתים שיקראום