מלאכת מחשבת חלק א קמו

ועצום ולא אמר גם פורה ושורץ ככל ארבע לשונות שייחס להם הכתוב למעלה? ד' על מ"ש הכתוב וישימו עליו שרי מסים ונראה שהעם שמו על ישראל שרי מסים והיה ראוי שנדע אם פרעה צוה עליהם או יעצם לעשות כן? ה' למען ענותו בסבלותם היה די שיאמר בסבלות מבלי שנסתפק בו אם בסבלותם של מצרים או של ישראל? ו' בעדות הכתוב שכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ שינה הלשון ולא אמר כן ירבה וכן יעצים כמאמר פרעה רב ועצום ממנו? ז' ויקוצו מפני בני ישראל ולא אמר מפני עם בני ישראל כבראשונה? ח דן ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך היה לו לומר וישימו עליהם שרי מסים כבראשונה? ט' במלת בפרך ופירשו חז"ל בפה רך ואיך יתכן זה אחר שכתוב וכאשר יענו אותו כי אין מענין אדם בפה רך? י' את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך כי מלבד הכפל בדברים שכבר נאמרו עוד יפלא איך ימררו חייהם אם העבידום בפה רך? כי אולם בפסוק שלמעלה יכולנו לתרץ שהתחילו בראש בפה רך ואחר כך בענוי אבל בכתוב הזה כתוב בפירוש וימררו את חייהם ואיככה ימררו בפה רך? אמנם בדרכנו זה שאמרנו כי וירבו ויעצמו נאמר על גודל ויתרון דעת ותבונה ופרו וישרצו על רבוי המספר יתיישב מאד. באשר ידענו כי עם יקראו הפחותים שבקהל ובני ישראל המעולים בחכמה ובינה והמוקצים שבעם ולהם יאתה המלוכה והשררה כי הם ידעו משפע המלכות ויתנהגו בה כראוי. אמנם המון העם השפלים לא יאונה להם אדנות. כי אם שררות ינתן להם עבדות ינתן להם. לפי שהקטטה והתחרות תשימם לאבדון ואוי לבית שכלם ראשים. כי לא ידעו השפלים ועם הארץ להתנהג ברבנות כידוע. על כן אמר מרע"ה (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל רצונו כי אין לשים מלך על העם אם כל הראשים והקצינים לא יטו שכמם לסבול יחד עם שבטי ישראל ירצה העם והקהל ולא יאבו הרבות אדונים ולהיות כלם ראשים כי זה אמנם הריסותם ואבידתם. גם פרעה חורש און ראה שתי אלה בישראל רבוי עם במספר וגם עצומים ביתרון הכשר חכמה. ולא זו שניתן השכל במרומים אכן גם בשפלים שבעם כלו זרע ברך ה' חכמים ונבונים זה לו לאבן נגף ולצור מכשול כי רבוי המספר לא היה ירא כאשר אין דעת בהם לכן התחכם נגד העם וקרא גם הוא העם השפל שבמצרים. (א) כי ידוע שאין להתייעץ על איש כ"א בבן גילו ובדומה לו כי הוא לבדו ידע מה שבלבו ומה לעשות לו ודומים בדומים יגעו. ואמר להם הנה עם בני ישראל כלומר העם הפחות שבבני ישראל רב ועצום ממני בדעת ותבונה. הבו עצה עוצו ודברו מה נעשה להם ל והנה עם מצרים דלת הארץ השיבו ויעצו לפרעה ליתן אל עם הארץ מבני ישראל שררה ושלטנות כי אמרו נכחידם מגוי בזה ובהטיל עליהם צרכי צבור הם כלים מאליהם כי הנה ראינו שהנוגשים ושוטרים הרודים בעם לעשות במלאכה היו מבני ישראל. וזאת העצה היעוצה להשמידם בתת להם שבט ומחוקק ושלטון אלו על אלו כנראה בדורות האלו בעונותינו. וזה שאמר וישימו עליו שרי מסים פירוש שמו ממנו שרי מסים למען ענותו בסבלותם כדי שיענום ויאבדו בשלטנותם מיניה וביה. ובזה לא ירבו עוד כי ישמידו זה את זה והרבנות שבהם תשיב חכמים אחור ודעתם תסכל. אולם נסכל פרעה וכל עמו בדבר הזה. כי אם היה ממנה שרים על ישראל מקרבם ונותן להם שלטן ונשיאות בלי העבידם היו נאבדים בלי ספק. אמנם כאשר לחצם והמריר חייהם בעבודה קשה פעל פעולה נגד מחשבתו כי אין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר וישמן ישורון ויבעט. וכשאדם שרוי בצער וצרה ודאבון לב אין לו פנאי לחשוב להשתרר על אחיו. באופן כי טעו מצרים במחשבתם זאת. ואם רצו להאבידם בשררה היה להם להנהיגם בנחת ובפה רך. ואז היתה נעשית תאותם. וכל זה הגיד הכתוב בפירוש וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ שהענוי היה סבה שכן