מלאכת מחשבת חלק א קמה

שמות ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: עד ויוסף היה במצרים

יש להסתפק מה צורך שיזכיר שמות השבטים וכבר נמנו כמה פעמים והוזכר שמותם? גם אמרו ואלה שמות מיותר לגמרי ואם אמר ואלה בני ישראל הבאים לא היה נחסר דבר מן הכתוב ל עוד יפלא שאמר ויהי כל נפש וגו' וזה היה לו לאמרו בתחלת הספור מבלי שיפסיק בנתים במניינם? גם מה שאמר ויוסף היה במצרים לא ידענו מה היה לו לכתוב ספור הלזה האם אין מפורסם עד הנה שהיה במצרים ל ואם רצונו שאף הוא נכלל במנין עם היותו במצרים היה לו לכתוב בפשיטות והבאים מצרימה עם יוסף ובניו שבעים ל אולם יתכן מאד לדעתי במה שאמרו חז"ל שישראל נגאלו בשכר שלא שנו את שמם. ותמיד יראת ה' על פניהם בקרוא בקול גדול יהודית שמם כשם אבותיהם. וזה היה כוונת הכתוב באמרו ואלה שמות בני ישראל כי תמיד היו נקראים בשם אבותם. הבאים עתה תחת סבלות מצרים הם הם ממש שכבר באו את יעקב ושמם כשמם ומה שמו כשם בנו וכלם יקראו בשם ראובן שמעון וגו' ובשם כל יוצאי ירך יעקב שהיו שבעים נפש ככתוב בפרשת ויגש. ואם תקשה לך שיוסף שינה את שמו. בשם צפנת פענח? לכן אמר כמתרץ ויוסף היה במצרים כלומר אף יוסף לא שינה שמו וגם הוא במצרים היה נקרא יוסף אף על פי שפרעה קראו צפנת פענח דבר אחר ויוסף היה במצרים פירוש שאני יוסף שהיה במצרים והיה מולך עליהם והוצרך לשנות שמו: ד"א הביא טעם למה יוסף הוליד מעט לערך אחיו שהיו שבעים נפש? לפי שהיה במצרים ולא בארץ ישראל וזכות הארץ גרמה להם: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם

ארבע לשונות אלו היו שתים כנגד שתים. פרו וישרצו על רבוי המספר. וירבו ויעצמו על האיכות שהיו רבים ועצומים בחכמה ויתרון דעת. וכן בעל מעשי ה' פירש על עם רב ועצום כמוהו הנאמר ביואל (ב'). וכן בעל כלי יקר בפ' ומקנה רב (במדבר ל"ב): ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל וגי': עד כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך

טרם נבוא אל ביאור הספורים האלה ראיתי לשאול מה שתאות ההתעוררות בהם. א' מדוע מלך מצרים דבר אל עמו דלת הארץ מה לעשות לבני ישראל. האם יחסרו לו שרים ויועצי ארץ להתיעץ עמהם כדת מה לעשות עד שהלך לספר דבריו בפומבי אל כל עמו? ב' מה שקרא לבני ישראל עם ולא אמר הנה בני ישראל רב ועצום או יאמר הנה העם הזה רב ולא זה וזה? ג' למה זה נתרעם פרעה עם עמו שישראל רב