מלאכת מחשבת חלק א קמ

וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו

כי שת מבעי ליה ל והטעם שאם היה הדבר במקרה לא היה יוסף חושש בו אלא לפי שהוראת עולם היה הדבר וממנו יראו וכן יעשו לדורות. הלא דבר הוא על כן הורע בעיניו. וזה אמרו כי ישית אביו מעתה ועד עולם. כי כן היה כמו שנאמר ויברכם ביום ההוא וגו' וישם את אפרים לפני מנשה: ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך

על שלקח מנשה ואפרים לבנים במנין השבטים הנה יהיו לכל שבט חלק א' בארץ וליוסף שנים כנגד שני בניו וזהו אמרו ויברכם ביום ההוא וגו' ועיקר הברכה שיהיו ב' שבטים וינחלו ב' חלקים בארץ וזה לא יארע אלא לעתיד לבוא. כי ביום הזה לא הועילה ברכתו אלא לומר בך יברך ישראל וגו' כלומר בך יוסף יברך ישראל ירצה יעקב ישימך אלהים וגו' שישים ה' [ברכת[ יוסף בבניו. ויהיה ברכתו והצלחתו תלויה בבניו. שתהיה גדולת בניו רמה ממנו עד שיוסף יתפלל להיות כבניו. וזה די לך לעת עתה. כי אמנם לעתיד אחרי מותי ישיב ה' אתכם אל ארץ אבותיכם ואז תראה שפע ברכתי שיתנו לך שכם א' על אחיך כמו שביארנו: האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם וגו': הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו וגו'

ראוי להסתכל כי לפעמים תאמר אסיפה על העתקת דבר אחד ממקום למקום אע"ג שלא יתקבצו דברים יחד והעד (במדבר י"ב) עד האסף מרים. אבל קיבוץ לא יאמר אלא בהתאחד דברים רבים והיו לאחדים. וידוע כי דברי יעקב היו קצתם משלים להזהיר בניו ולהורות להם את הדרך ילכו בה. וקצתם דברי כבושים על שעבר שיכלמו מכל אשר עשו. ובצוויים ואזהרות היה מן הראוי שיהיו כלם יחד איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. אבל בדברי תוכחות מוסר הנכון שילכו לפניו בפירוד איש איש על עבודתו ועל משאו. ולא יבושו זה מזה דחציף מאן דפריש חטאיה. וגלוי שיעקב הוכיח ראובן שמעון ולוי על חטאם. ואמר שיהיה להם פורענות להבא למרק פשעם. לראובן פחז כמים וגו' לשמעון ולוי בסודם אל תבוא נפשי וגו'. לכך אמר יעקב האספו אלי כל אחד ואחד בפני עצמו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם מהרעה באחרית הימים על פשעיכם. ואחר כך הקבצו בני יעקב יחד לאגודה אחת ואחוה ושמעו את אשר אני מזהיר אתכם. וכי תאמרו הנה אנחנו י"ב אחים כל אחד שבט לעצמו. איך אפשר שנהיה כלנו יחד ברצון א'. על כן הוסיף ושמעו אל ישראל אביכם כלכם בני איש אחד מדוע תבגדו איש באחיו? פחז במים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה

ידוע ומפורסם (ג) כי לא יקרא טוב אלא מסבה שלמה ויאמר הדבר רע מסבה מעוטה. כמאמר שלמה ע"ה (קהלת י') זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. כי אמנם הדברים סתומים. ומה לתבן את הבר זבובי מות עם החכמה ל מלבד כי איך אפשר שתהיה נחשבת הסכלות מעט יותר מן החכמה והכבוד ל אולם רצונו כאשר אמרנו כי לדמיון זבוב א' יבאיש יביע שמן רוקח ויהפך ריחו הטוב לסרחון כן תשקול יותר סכלות מעט באדם מכל החכמה והכבוד שבו רצוני שהרע מעט שבסכלות יאבד טובה הרבה ויבלבל כל רוב החכמה כי יסבב שלא יוכל להקרא טוב באשר אינו שלם. והנה ראובן בפגם קטן שבלבל יצועי אביו היה נסבה