מלאכת מחשבת חלק א קלז

שנית לה. ואין צורך להכניס עצמנו בדקדוקי' ובלחצנו זה הדחק כאשר בפי' המפרשים בזה ובפרט בעל מעשה ה'. ראה ראיתי דבריו בזה נבוכי' ונלוזים במעגלותם כנראה בדבריו. ולפי שקשה לו שהאיך בשנה אחת כבר יתום כל הכסף שבמצרים. פירוש שעל כסף עובדי האדמה לבד דבר הכתוב שהם עניים. והכתוב יורה הפך זה באמרו וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ וגו' שנראה שלקט הכסף מכל העם וכסף העובדים היה מעט מזער. ועוד שאמר שלא מכרו מקניהם ואדמתם אלא עובדי האדמה ואם כן לא היתה כל הארץ לפרעה כי אין ספק שרוב אחוזת הקרקעות הם מאזרחי ושרי הארץ. מלבד שאין לשון הפסוק כדבריו ויתום הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ולא אמר מעובדי אדמת מצרים ויבואו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם וגו' כי אפס כסף ויאמר יוסף הבו מקניכם וגו' כל הדברים מתוארי' אל כל מצרי' בכלל ולא אל העובדי'. גם מה שאמר שהם רצו למכור אדמתם וגופם לפרעה והוא לא רצה לקנות אלא האדמה כדי להעבירם לערים ויוכל להושיב אחיו בארץ גושן. גם לעומת זה יאמר הכתוב ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה. ואמרו שנתן להם זרע והיו זורעים כל שבע שני הרעב גם זה נגד מה שכתוב ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר. ולומר בדבריו שחשב יוסף אז בדברו עם אחיו שלא יתום כסף עובדי האדמה כל ז' שנים ולא יצטרכו לזרוע לאסוף מעט ובהכרח יקנו ממנו זה אין לחשוב משני פנים. כי איככה יוכל עני מדולדל עובד בזיעת אפיו לחיות שבע שנים הוא וביתו והארץ לא תעבד ולא תזרע ל ואף אם נהיה כדבריו שאע"פ שיזרעו הארץ לא תתן חילה אלא מעט כדי מחייתם ועוד יצטרכו לזרע יוסף א"כ מה יתן או מה יוסיף יוסף לאחיו באמרו אשר אין חריש וקציר הלא אל מקום א' הכל הולך? יזרעו או לא יזרעו כבר נקרא שאין חריש וקציר כאשר עובדי האדמה לא יזרעו אלא כדי מחייתם ומהמה יאכלו לנפשם ועור בעד עור כל אשר לאיש יתן בעד נפשו לאוכל ביתו ולא יתנו ממנו לאחרים. ועוד לא יתכן שימכרו מקניהם ואדמתם ועצמם על מעט זרע לזרוע ל גם יפלא שלפשט הכתוב לא שאלו זרע אלא בשנה האחרונה. מלבד שידוע כי בארץ מצרים ארץ מלחה כשלא יעלה הנילוס לא יולד דבר. ואם היה עולה מעט עד שיוכלו לזרוע ולקצור אוכל לנפשם אע"פ שלא יהיה אלא בחסרון לא יקרא רעב גדול כאשר הפליג לספר הכתוב. על כן דברי הרב בזה אינן עולין בסגנון יפה וכשר הדבר כאשר אמרתי לפשט הכתובים

ויקן יוסף את כל אדמת וגו' כי מכרו מצרים איש שדהו וגי' ותהי הארץ לפרעה

נפלאו אלה שלש לשונות בכתוב בראש אדמת מצרים ואח"כ שדהו ולבסוף ותהי הארץ ל ועוד שנראה הלשון מכופל. כי כאשר אמרו קנה אותנו ואת אדמתנו וחזר הכתוב להגיד ויקן יוסף את כל אדמת מצרים כבר ידוע ומבואר שמכרו לו איש שדהו כאשר התנו? גם יקשה למה העביר העם לערים כי אם מכרו השדות מה יעשו בערים ל ואם קנה גם הבתים והחצרות [אף] כי זה לא ספר הכתוב מ"מ היה נוח שישכיר הבתים להם אח"כ ולא יעביר אותם מעיר לעיר ואין ריוח לפרעה בדבר הזה כי שטר שכירות הבתים אין לך ראיה גדולה ממנו שהיתה הארץ לפרעה ל

ויתכן לומר שבשנים הראשונות העניים שלא היה להם כ"א שדה אחד וחלקה אחת כאשר עולליהם שאלו לחם ואין להם כסף הוצרכו למכור איש שדהו לעשירים ולסוחרים בזול לשבור בדמיהם אוכל לנפשם. והעשירים כאשר חוק הרעב בשנים האחרונות ויתום הכסף גם מכיסם הוצרכו אף הם למכור כל קניינם ושדותיהם לפרעה. אמנם לעניים לא נשאר אלא הדרך דהיינו רשות הרבים השווקים והרחובות והיערים