מלאכת מחשבת חלק א קלד

אמר לו יהודה אל יחר אף אדני בי אם יצאתי ממחיצתי לגשת לדבר לפניך ואני לאו נקראתי לבוא אל המלך כי כמוך כפרעה ויש לך לעשות כמעשיו וכגבורתו: והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה

אם מה שאמר ומת רצה לומר שיעקב ימות למה כפל והורידו עבדיך וגו'? ואם ירצה שמת בנימין אין האמת כן? ועוד שטוב היה לכתוב והיה כראותו כי מת הנער? אלא שהדאגה והצער היה גדול אל יעקב לפי שמתו שניהם מאלו מת אחד מהם. כי אם נשאר בנימין היה מתנחם קצת בו כמו שאמר ולקחתם גם את זה וגו' אולם כשיאבד גם בנימין בהכרח לא יסכוד היגון המופלג וירד אבל שאולה. ולפיכך אמר יהודה כשיראה יעקב שגם זה הנער אינו עוד ונאבד ממנו וגם יוסף המת ולא יהיה לו לא הנער הזה ולא המת ירד אבל שאולה. וכאלו כתוב כי אין הנער ואין המת. ומלת אין תשמש לשניהם ורבים [כן] במקרא: ועתה אל תעצבו וגו': ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי אלהים וגו'

יש להקשות א' למה היה להם להתעצב אחר שהמה היו סיבה שיעלה למלוכה? ב' במה שאמר ואל יחר בעיניכם מה חרי האף הגדול הזה ואין טעם שיחרה אפם אלא שיבושו ויכלמו מכל אשר עשו? ג' באמרו כי מכרתם אותי הנה למה יעצבו על שמכרוהו למצרים באופן שלא היה להם להתעצב אלו מכרוהו למקום אחר? ד' במה ששינה הלשון אחר כך ואמר ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה ולא אמר כפעם הראשון לא אתם מכרתם אותי הנה ל והראוי לומר בהיתרן כי חשש יוסף שעדיין שנאת אחיו עליו ולא סרה קנאתם על שראוהו עולה לגדולה כי היה מן האפשר שיתנחמו על מה שמכרוהו להוריד מצרימה והמה סבבו שעלה למלוכה כי אלו השליכוהו לארץ אחרת לא היה זוכה לרבנות. (א) כי אמנם הקנאה תפול על איש אשר כבר התרומם והתנשא ויותר וביותר אם מקדם היה הדיוט כמונו כאשר אמרנו בריש פרשת וישב וכמאמר שלמה בחכמתו (קהלת ה') מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. וכבר יקשה על הלשון שלא אמר בעשיר כבעני ומרה שנת העשיר אם מעט ואם הרבה יאכל. אלא שהכתוב לא בא להביא דבר בהפכו אלא כולו ענין אחד. ומדבר בעין רעה כי היא קנאת איש מרעהו. והעובד לא ירע בעיניו עמלו ודלותו אלא השבע שיראה לעשיר ולו אין דבר וירא האביון וינאץ ותדד שנתו מעיניו על זה. ופירושו שנת העובד מתוקה אף אם מעט יאכל אולם בראותו השבע לעשיר שכנו זו היא סבה שלא ינום ולא יישן העובד הרש ואין כל. כן היה ירא יוסף שיקנאו בו אחיו ועוד ישנאוהו. זהו אמרו אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה וסבבתם גדולתי הואיל ולמחיה שלחני אלהים לפניכם. ואם אתם מתעצבים שעשיתם לי טוב לא באתי אלא בשבילכם להחיותכם וגם לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים: והגדתם לאבי את כל כבודי וגו' ומהרתם והורדתם את אבי הנה

ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שנתגלגל הדבר על ידי יוסף. ע"כ אמר והגדתם לאבי את כל כבודי וגו' וזה סבה למהר ירידתו קודם זמנו: עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם

יש לפרש ויפג מלשון העמדה. כאשר יעשה אדם פעולה מה ויעמוד וינוח ממנה ולא יפעול עוד. וכן כתוב (תהלים ע"ז) ידי לילה נגרה ולא תפוג שלא תנוח