מלאכת מחשבת חלק א קלב

תעזבו טבעכם. לכן יש לחוש שמא לראות את ערות הארץ באתם כי זה הוא מה שיש לשים עיני ולבי שם כל הימים. על כן הם השיבוהו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל כלומר אין ראיה שנהיה מרגלים לפי שבאנו עשרה ביחד כי הלא גם כל עבדיך אלה הבאים לקנות מידי יום ביומו באו לשבור אוכל ממך עד עתה שאתה משביר לכל עם הארץ ובאו לאלפים ולרבבות. והנה כלנו בני איש אחד נחנו בני אדם הראשון בין אנחנו בין עבדיך ומה נשתנינו מכל אומה ולשון לשתאמר כי אנחנו מרגלים ולא עבדיך אלה? ובזה נתאמת דבורנו כי כנים אנחנו הואיל וגם עבדיך לא היו מרגלים עד הנה הבאים לשבור אוכל כי מה נשתנו אלו מאלו? ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות ענה להם יוסף אמת שאמרתם שאין ראיה צודקת לומר לכם מרגלים לפי שבאתם עשרה כאחד כי גם עבדי ועמי ככה באו לשבור אוכל. אמנם יש הפרש גדול ביניהם וביניכם כי עבדי ועמי שהם בני ארצי ומולדתי אין ספק שלא יבואו לראות את פרות ארצם אף אם יהיו מרגלים. אולם אתם בני ארץ אחרת ובאתם עתה מי יאמר שערות הארץ לא באתם לראות? לפי שאין עמכם אחד מבני עירי וכלכם אורחים מקובצים יחד כל איש צר ומצוק. השיבוהו אחיו ויאמרו שנים עשר וגו' הא לך ראיה מוחשת שאנו כנים ולא מרגלים וגדלנו בשם טוב לפי שאנחנו שנים עשר אחים בני איש א' ולנימוס הארצות אנו אזרחי הארץ ולא מרגלים ואין מנהגנו לרגל בערים ולראות את ערות הארץ ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם פירוש עד הנה חשבתי היותכם אנשים נאספים בני עיר אחת אשר קרה מקרכם להתחבר יחד בזה. עתה שאמרתם שאתם אחים נתברר היטב לי כי מרגלים אתם ואין מעשיכם אלא לרגל בין איש ובין אחיו ובין גרו. כי אם באתם לשבור אוכל היה די באחד או בשנים מכם והשאר ישארו בבית. הנה כאשר באתם כלכם בא האות והמופת שדרככם לרגל באנשים ואין לכם מקום ודירת קבע. ושקר דברתם שאתם אחים שנים עשר ושהאחד בארץ כנען להרחיק עריכם. ועתה שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם אשר אמרתם ואראנו ויבחנו ג"כ דבריכם האמת אתכם שיש לכם שטר האזרחות ושם טוב כאשר אמרתם. ואם אין מרגלים אתם ושקר כל דבריכם ולכן פחד קראני שלראות ערות הארץ באתם: הלא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם

פירוש היה בו נחש אם לרע ואם לטוב וראה שאתם תגנבוהו ממנו. ואם כן הרעותם אשר עשיתם. וכל דבר טוב שעשיתם הפכתם אותו לרע במעשה הזה כי אף הבאת הכסף יחשבנו לתחבולה: הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו וגו' עד ואתם עלו לשלום אל אביכם

הקושיא מבואר מה זה שאמר העבד עתה כדבריכם כן הוא אם הם חתכו הדין שהגנב יהיה בן מות ואחיו לעבדים והוא גזר בהפך שהגנב יהיה עבד ואחיו נקיים ל גם בדברם אל יוסף לא אמרו מה שפסקו הם ולא כמו שפסק השליח? ועוד יקשה למה שנה ושלש בכתוב מלת גביע במקום שאין צורך לזוכרו כאשר אמר גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וחזר יוסף ואמר האיש אשר נמצא הגביע בידו וגו' והיה די שיאמר האיש אשר נמצא אתו ולא יזכור עוד הגביע ככתוב לעיל הלא זה אשר ישתה אדוני בו אשר ימצא אתו מעבדיך שלא זכר הגביע כי כבר אמור למעלה פעמים שלש? ואומר אני שבשתי גניבות הכתוב מדבר ולכן הוצרך לזכור הגביע כאשר ידבר עליו. והדבר. כי לא נחשבו בעיני יוסף לגנבים. וכאשר השיבו אליו הכסף