מלאכת מחשבת חלק א קלא

מרגלים אתם לראות את ערות הארץ והדבר נשנה לאין צורך כי אחד הוא מרגלים ורואים ערות הארץ ל והרב בעל כלי יקר כתב בזה שמרגלי' יאמר לאיש ההולך רכיל מגלה סוד לשמוע באנשי העיר מה ידברו ורואה ערות הארץ למרגל בערים הבצורות ורואה מהיכן נוחים ליכבש. והשתדל בפירושו זה לתת טעם לשני השמות עיין עליו אבל לא ידעתי מה יאמר בכתוב ויתן אותנו כמרגלים את הארץ שנראה יקראו מרגלים גם לרואה בערים. וכן ביהושע (ב') כתוב וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים וגו' לכו ראו את הארץ את יריחו ל ואם כן לשוא עמל בתירוצו. ג' במה שהשיבו ליוסף ועבדיך באו לשבור אוכל כי היה נכון שיאמרו ועבדיך באים או עתה באנו לשבור אוכל? ד' כלנו בני איש אחד נחנו מה תשובה נוצחת זאת לשאינם מרגלים מפני שהם בני איש אחד אדרבה היא הנותנת וזה החילם לעשות המעשים האלה ודומי' בדומי' יגעו? ה' לא היו עבדיך מרגלים היה להם לומר אין אנו מרגלים כי אף אם לא היו מקדם מרגלי' אפשר שעתה תפשו אומנות הזאת מחדש ל וגם לא יתכן כנוי אנחנו בהוה ואח"כ לא היו עבדיך עבר? ו' באמרם כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלי' כי אם המאמר כלו אל אחי יוסף שהיו כנים ולא היו מרגלים מלבד הכפל היה להם לומר כנים עבדיך ואינם מרגלים או כנים אנחנו ואין אנו מרגלים ולא אחד לנסתר ואחד לנוכח? ז' ויאמר אלהים לא כי ערות הארץ באתם לראות מה ראיה הוסיף על זה להחזיק טענתו ממה שהשיבו לו? ח' למה פעמים קראם מרגלים ופעם אחרת לראות ערות הארץ ופעם שניהם כאחד? ט' בתשובתם אליו ויאמרו שנים עשר וגו' כי אין זו טענה ותשובה להוכיח שאינם מרגלים כי אף אם יהיו מאה בני איש אחד אין ממש בזה לחשוב תשובה לדבריהם? י' גם מה שהוסיפו והנה הקטן את אבינו לא ידענו מה ייטיב להם על לא היותם מרגלים? י"א בתשובת יוסף השנית הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם כי מה יתן או מה יוסיף בטענתו להוסיף אומץ שהם מרגלים אחר תשובתם שכולם בני איש אחד? י"ב שלחו מכם אחד וגו' ויאמנו דבריכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם מה אות יהיה זה להם לשאינם מרגלים אם יביאו אחיהם מארץ כנען ובא האות והמופת לומר שאינם מרגלים? ואולם בהיתר הספיקות האלה נאמר. כי מרגלים וערות הארץ הכל אחד אלא שמרגלים הוא לשון יותר כללי גם אל מרגל בין איש ובין אחיו. ורואה ערות הארץ לא יפול אלא על ראיית המבצרים. וידוע כי מושל על הארץ רצוני על הערים ואנשי המלחמה עליו מוטל לפקח שלא ירגלו לראות את ערות הארץ ויבואו לכבשה. אמנם אין לו עסק בנסתרות שבין אדם לחברו ולא עליו המשא אם ירגלו דבר שבין איש לאחיו כי אין זה נוגע למלכות. גם ידענו באשר גם היום הנימוס ביניהם במקצת הערים כי איש אשר יגיע להוליד שנים עשר בנים זכרים יהיה לו תועלת ושכר מה והיה כאזרח הארץ וביתו נקי מעבודת המלך. הלכך יוסף שבקש להתעולל על אחיו מצא מקום לגבות חובו להחשידם כרואים את ערות הארץ שזה דבר המוטל עליו לשמרם מן המזיקין. ואם היה מחשידם בדברים שאינם מחוקו כבר יבינו שהוא מתעולל עליהם ומבקש תואנה כי הנה יוסף בהיותו שליט על הארץ ועל אנשי המלחמה והערים הבצורות (כי כן פירוש שליט כמאמר הכתוב (קהלת ז') מעשרה שליטים אשר היו בעיר) והוא בעצמו היה המשביר ואי אפשר שלא ישגיח בבאים. בראותו אחיו התעולל עליהם לאמר מרגלים אתם וטענתו שבאו עשרה כאחד מארץ רחוקה מכנען. ופירש דבריו לראות את ערות הארץ באתם כאלו יפרש מלת מרגלים ויאמר דלא איכפת ליה שירגלו באנשי הארץ אלא שלא ירגלו ערות הארץ ושזו היא כוונתו באמרו מרגלים כי זה מוטל עליו. ולפי שאתם מרגלים ממולדתכם ונהוגים לרגל בין האנשים. וההרגל טבע שני. בהכרח גם עתה לא