מלאכת מחשבת חלק א יג

זאת ויגיעו אל עינינו ויראו לנו תמונת הגשם זורחת, תזריע ג', הניצוץ המחובר מן העצמים היוצאים מן הגשם טרם יכנס ויגיע אל עין הרואה יעבור דרך גלגל העצמים היוצאים מגשם הרואה. והואיל והעצמים ההם בהתרחקם מן הגוף מתמעטים הולכים ודלים תמיד. על כן הניצוץ הנכנס בהם יתעקם ויתקצר עד שובו אל נקודה בעין. כדין הניצוץ העובר מאמצעי זך וצלול אל אמצעי גס ממנו. תזריע ז'. בעבור זה נביט הכוכב סמוך לאופק גדול מאשר נראנו בחצי השמים נטוי על ראשנו. ושמה יבעיר מאד יותר מהיותו קרוב לארץ. כי באמצע הרקיע ישלח ניצוציו זה מצד זה וזה מצד זה ויתקבצו אל נקודה בעברם בחלקת האויר הגס סביב לארץ, באופן שיבעיר מאד. ויתראה לנו קטן מאשר נראנו קרוב לאופק. כי שמה ישלח ניצוציו בעיקום כלם מצד אחד ויגיעו אל עינינו רחבים ולא בנקודה. באופן שלא יבעיר כל כך ויתראה גדול מערכו. וזאת תהיה ג"כ סבת הראות העמק והים למרחוק גבוה מהחלק שאצלנו. תזריע ח'. אלכסון גסות האויר העב הסובב כדור הארץ במרחק מוגבל ארוך יותר בהביטנו לצד מזרח או מערב מהביטנו כלפי מעלה כל חצי אלכסון כדור הארץ. תזריע ו'. אם יסעו העצמים החוזרים מן הגשם בזווית בת מ"ב מעלות יראו לנו גוון אדמדם. כאלו שטח הגשם בגוון ההוא. ואם בזווית יותר מחודד. ירקרק או תכלת. ובהתקצרו יכהה עוד. כי שטח כל גשם ישתנה באופן התפשטות עצמיו העליונים. ועל כן תשתנה גם חזרת הניצוצות מזה לזה. וזה טעם לכל הגוונים. תזריע ד'. מחשבה. שכל. וזכירה

רוח בשר הנבראים חבור מעצמים דקים בעלי תנועה רבה יתהלכו בכל האיברים דרך העורקים להניעם אל אשר יחפוצו. ובראש וראשון במוח כמלך בגדוד ממנו התנועה אל כל האיברים. וישב ט'. המחשבה נולדת בהצטרף העצמים ההם במוח לתמונת הדבר הנחשב. וישב י'. לא יצוייר בשכל ובחוש הפנימי מה שלא ידע הרוח לחבר. ולא ידע הרוח מה שלא ראה החוש החיצון. וישב י"א. בהעלותך ה'. כאשר יחשוב האדם פעמים רבות בדבר ויכריח עצמי הרוח שבמוח להצטרף בתמונת הדבר, ההוא פעמים שלש. תשוב הצורה ההיא במוחו לטבע. עד שמאליהם יתחברו העצמים לתמונת הדבר בנקל וזו היא הזכירה. וכשיטה מחשבתו לדבר אחר יתפרדו העצמים ויתחברו אל תמונת הדבר השני ולפיכך אין אדם חושב בשני דברים כאחד. ולא בדבר שלא ראה אותו מימיו. וישב י"ב. שלח כ"ד. כשינום האדם ורוחו בהשקט ואין מניעו. מאליו יתחבר לתמונת הדבר המורגל. וזהו החלום. וישב י"ג. שלח כ"ה. אין חלום בא לאדם אלא מהרהורי לבו. וכלם שוא ידברו. אמנם כאשר בא בדברים לא הרהר בהם ראוי לחשוב עליו. מקץ א'. הרעת והשכל הוא אות ומופת ליתרון האדם על זולתו. אולם לא כן דבר היוצא מן הפעולות כי אפשר שיתוארו רבים בו. על כן הפעולה לא תפול אלא על דבר פרטי והכללי אינו אלא בשכל. תשא א'. הדבר התלוי בשכל תהיה השלמתו כאשר נעשית פעולת השכל. כי זאת היא אופן הוויתו ועשייתו תשא ג'.