מלאכת מחשבת חלק א יב

יש הפרש רב בין חידוש תנועה מעיקרה, להתפעל איכותה בין רב למעט. נח ל'. הזמן אינו מדת התנועה והמקום אינו שטח קערורי מהגוף הסובב בראשית ח'. כל פעולה הפועלת מעצמה אחרי הוויתה פעולותיה תאמרנה פעולות הפועל אותה, בראשית ל"א. מהחושים

החוש ברוב פעולותיו יסתבל ויכזב, גם בהבנת פעולות הטבע באדם אי אפשר לעמוד, אך אמנם יותר קרוב אל ההשתכלות דבר הנלמד על ידי מעשה מהנלמד מחקירת השכל, בראשית ב'. אין אנו יודעים לשפוט אלא כפי מראית העין השוגה וטועה על הרוב, נח י"ט, לא ישכיל שכל אנושי דבר שאינו תחת החוש, ולא יאמין טעם בדבר שלא יבינהו, ובשביל זה יטה אל דרך מעוות ובלתי ישר, שלה ט"ו, ביותר מתפעל החוש בהשנות והשלש הדבר אליו, כי בפעם אחת למרוצת תנועת ההשגה בדבר אפשר שישיג מה שאינו כן באמת. תשא ט'. מתפעל האדם מדבר הנראה יותר מדבר הנשמע ובפרט בחלושי הדעת, חקת א'. לא יכריח אל האמונה דבר הנשמע כמו דבר הנראה, ברכה ט', תועיל הסתרת חוש אחד לפתוח מפתחי חוש אחר, והסומא ישמע יותר מן הפקח, שמות ה', חוש הראות יותר חרוץ מחוש השמע ויראה אל למרחוק יותר ממה שישמע באותו מרחק, ובהפך בהתקרב המוחש אל החוש ישמע יותר ממה שיראה, מקין ב', אופן הראייה

כל דבר הנראה יאסף אל תמונה קטנה שבעין ויעשה משולש נקודתו באישון בת עין ותושבתו בדבר הנראה, ולערך הזווית נחשוב הדבר קטן או גדול, אולם נראה הגשם כמות שהוא עד מרחק הגון שיכול האישון לצייר גדולת נקודת המשולש, בראשית כ"א, הדבר הנראה ישלח משולש אל האישון ויתקבץ בה אל נקודה, ומשם יתהפך ויתרחב למשולש אחר הפוך נקודתו בנקודת הראשון ותושבתו בקרום הפנימי מהמוח, וירא נ', מי האיש שתתרחק אישון עינו מקרום מוחו יראה יותר מאשר יהיה לו ריוח מעט, וירא ד', משולש הראייה ישים נקודתו באישון ותושבתו בדבר הנראה, ואלו היה בהפך היינו מסתכלים יותר בנשוא דרך החור הרחוק ממנו מאשר היה קרוב וזהו שקר מטבע הראייה שיחס מרחק הרואה מן החור אל מרחק החור מן הגשם הנראה כיחס אלכסון החור אל אלכסון הדבר הנראה, תזריע ה', אלו משולש הראות יתרחב באופן שהנקודה באישון תתרחב, יראה הרואה למרחוק, ויותר וביותר כל זמן שתתרחב הנקודה, וירא י"ח, אם משולש הראות יקצר צלע האחד מחבירו יסבב שגגה בראייה, ויאמין הרואה חלק גבוה מחלק, או במקום אחר ממה שהוא, בראשית כ"ג, המסתכל במראה, עצמיו יכו בזכוכית ויחזרו אל עיניו, על כן יראה את עצמו ויאמין היותו מלפנים מן המראה כדמות המרחק שבינו לבינה, בראשית כ"ב, בהתנועע העצמים הדקים שבאויר בתנועה המאירה ככה יתנועעו ג"כ העצמים היוצאים מן הגופים סביב ויאירו גם המה עד שטח הגשם שיצאו ממנו, ושמה יהפכו תנועתם