מלאכת מחשבת חלק א קכה

בעיניו יעשה וצריכים שימור חזק. ועל כן שומר בית הסוהר צריך להיות ביותר נשמר מן המזיקין ההם על כי חטא הרבים תלוי בו ועליו לישא משא כל העם האסור כידוע מחוק דתי המלכות. הגיד לנו כי שר בית הסוהר בידעו העבודה רבה ובה סכנה באופן כי כל אשר האסירים עושים שם הוא היה עושה ויחשבו עוונותיו כל עוונותיהם רצה לפרוק מעל כתפו המשא כבד ונתנו על יוסף. ועם כל זה אין שר בית הסוהר רואה כל מאומה בידו ליופי הסדר וההנהגה הבאה מהשכלת יוסף והצלחתו: חטאו משקה מלך מצרים והאופה

כתב כעל כלי יקר שהבדיל ביניהם ולא כתב חטאו משקה ואופה מלך מצרים להורות שחטא משקה היה קל כאמרם ז"ל שנמצא זבוב בכוס ולא היה נקרא חטא אלא למלך מצרים ולא לבינוני. אבל האופה גדול עונו מנשוא אף להדיוט. מ"מ עדיין צריכים אנו לפי דרכו לתרץ מה שאמר עוד ויקצוף פרעה וגו' על שר המשקים ועל שר האופים שכאן עשה אותם שקולים מלבד שהוא כפל והיה די לנו אם אמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו ולא יותר? לכן יש להוסיף ולומר כי מיושר השופט עד שלא יחתוך הדין וקודם שידע להיכן הדין נוטה יהיו בעיניו כרשעים. הלכך פרעה שופט במשפט קודם גמר דין לא רצה להגדיל חטא האחד על חבירו אלא נדמו שניהם בעיניו שוים במשפט אחד וקראם שקולים על שר המשקים ועל שר האופים כי יצא הקצף מלפניו על שניהם בלי הכרת פנים. עד שחתך הדין ויצא אחד זכאי ואחד חייב. אמנם הכתוב כתב האמת ואמר חטאו משקה מלך מצרים והאופה כדברי בעל כלי יקר כאשר היה משפטם לסוף: ויחלמו חלום שניהם איש חלמי בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאופה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר

לא ידענו סבת האריכות הלזו כאשר כעת השמיענו כזאת שהם אופה ומשקה מלך מצרים ושהיו אסורים בבית הסוהר? אלא שאין חלום בא לאדם אלא מהרהורי לבו ורעיוניו מעניינים יעסוק החולם בהם בימים שלפני החלום. והטעם (ט) כי רוח בשר האדם חבור מעצמים הדקים אשר ישתרגו יעלו בכל האברים להניע אל אשר יחפוצו. וכאלה בראש וראשון במקום השכל במות כי בו התנועה רבה המנעת כל שאר הרוחות כמלך בגדוד. וכשיחשוב אדם בדבר מהדברים (י) יצטרפו העצמים ההם שבמוח עד שיציירו צורת הדבר אשר עלה במחשבה לו ויראו לחוש הפנימי התמונה ההיא וזאת נקראת מחשבה. כי אמנם אמרו חכמי המחקר כי אין דבר בשכל שמקדם לא היה בחוש. ואמת הדבר (יא) לפי שלא יצוייר בשכל ובחוש הפנימי במה שלא ידע הרוח להצטרף ולא ידע הרוח מה שקודם לא ראה החוש החיצון. כאשר אם כן יחשוב אדם בדבר יתחברו עצמי הרוח לצורת הדבר הנחשב. וכאשר תתהפך מחשבתו זאת למחשבה אחרת תיכף יתפרדו הרוחות מתמונת הדבר הראשון ויצטרפו לתמונת הדבר השני וכן לכל דבר שיחשוב. ולכן (יב) כאשר יחשוב אדם פעמים רבות בדבר ויכריח העצמים הדקים להצטרף בתמונת הדבר ההוא פעמים שלש תשוב הצורה ההיא במוחו לטבע עד שמאליו הרוח בלי מניע יתנועע להתחבר אל התמונה אשר הורגל בה. וזו היא הזכירה בדבר. (יג) וכאשר יישן האדם ורוחותיו תהיינה בהשקט ובשלוה בלי מניע מאליהן יתחברו לתמונת הדבר אשר הורגלו בהתמדה ביום וזהו החלום. ואתה הקורא שמור ושמעת והסתירהו בצל כנפיך כי הוא מסודות המחקר אשר אני עושה חדשה. בו יתיישב מעשה ה' כי נורא הוא בפעולות האדם ועד הנה לא פירשו בו כראוי. לפיכך סריסי פרעה שמנהגם משקה ואופה אלו היו על כנם בני חורין ומטופלים בפעולות משונות