מלאכת מחשבת חלק א קכד

בדבר ולא סיים ונכנס בספור אחר ואח"כ חזר לספור הראשון. באמרו וירא אדניו כי ה' אתו והפסיק באמרו וימצא יוסף חן וגו' וחזר אחר כך ויפקידהו על ביתו והיה ראוי שיאמר ויפקידהו על ביתו תיכף אחר וירא אדוניו כי ה' אתו ואחר יספר כי מצא חן בעיניו וגו'? ה' שנראה זה ספור לאין צורך כי גלוי ומפורסם שימצא חן בעיני אלהים ואדם מי שהוא איש מצליח בכל דרכיו? ו' וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו משמע שעד הנה לא עבדו ואיך כבר אמר וכל אשר הוא עושה ה' מצליח אם לא פעל דבר עד עכשיו? ז' והוא מה שראוי לפרש פסוק ויהי מאז הפקיד אותו בביתו וגו' שאם רצונו שכאשר הפקיד אותו אז ברך ה' את בית המצרי ולא קודם לכן זהו נגד האמור עד הנה שהי' איש מצליח ושלזה הפקידו בביתו ואם רצונו שאף קודם הפקיד אותו ברך ה' כבר אמור פעם אחרת ? ח' בכפל שכפל ואמר ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף וכבר אמר וכל יש לו נתן בידו? ט' ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל יתכן לפרש כוונת הדבור אם רצונו שלא ידע אתו מום ועול בפעולותיו מהו זה שהשלים כ"א הלחם אשר הוא אוכל כי לא ימצא עול במאכלו עד שנאמר שבשאר הדברים לא נמצא בו עולה אלא במאכלו ל ועוד מה רצון הלחם הזה ל עד שפירשו בו המפרשים כאשר תראה איש לדרכו פנו

אולם ידוע שה' יעזור פעולות האדם והשתדלותו (ח) ואם אין חריצות האנשים לא יעשה ה' אלהים דבר כדבר שכתוב ביעקב אני אל שדי פרה ורבה וגו' ושם פירשנו הדבר היטב. אם לא שיש זכות גדול לבני אדם אז ה' ילחם להם והם יחרישון לדמיון חזקיה במלחמת סנחריב ומכות מצרים. ומחנה ארם על שומרון ורבים. ובכללם גם ה' היה את יוסף ועשה עמו מעשה נסים מבלי שיפעול הוא דבר. כי אולם עשה ה' שפוטיפר יהי' איש מצליח אף אם יוסף לא נטפל בעבודתו. ועל כן אמר ויקנהו פוטיפר וגו' ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי ירצה שה' היה את יוסף עד שפוטיפר האמור למעלה בפסוק הקודם היה איש מצליח לבד בשביל שיוסף היה בבית אדוניו המצרי יושב ובטל ולא התעסק עדיין בדבר מצרכי הבית. באופן שפוטיפר חשב שלא באה הברכה בשביל יוסף ולא עלתה זאת על דעתו אלא האמין היותו פוטיפר עצמו איש מצליח וה' עמו. זה אמרו וירא אדוניו כי ה' אתו ירצה עם עצמו ושה' מצליחהו בכלל מעשה ידיו. על כן הוצרך ה' יתברך לעשות ליוסף נס אחר להמציא לו חן ולמשוך על פניו חוט של חסד בעיני פוטיפר כדי שיפקידהו על ביתו וידע שברכת ה' באה לו בשביל יוסף אף למפרע לימים שעברו ולא יאמר עוד פוטיפר בכח ידי עשיתי זהו שאמר וימצא יוסף חן וישרת אותו וגו' שנתן לו ה' חן עד שהפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו רצונו שהאמינהו בכל אשר לו ונתנו לו בחשבון כי עדיין לא הוחזק בעיניו לאיש ישר ונאמן אלא שמצא חן בעיניו. ויהי כאשר הפקיד הכל בידו ראה והבין בבירור כי באה ברכת ה' בשביל יוסף וידע בזה שאף קודם הפקיד אותו על ביתו ברכו ה' יתברך בגלל יוסף ולא להצלחת פוטיפר כאשר חשב. ופי' מאז כמו (שמות ד') גם מאז דברך אל עבדך. באופן כי אגלאי מלתא למפרע שתמיד היתה ברכת ה' בביתו בשביל יוסף ע"כ ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף גם בלי חשבון ולא רצה לראות במעשיו ובסחורתו מאומה לא בבית ולא בשדה חוץ מן הלחם אשר פוטיפר אוכל לשלחנו שזה בהכרח צריך שידענו בצוותו להעלות על שלחנו מטעמים כאשר אהב. והוא זה לחזק הענין באמת כי בשאר הדברים לא היה נטפל אליו מכל וכל ולא ידע אתו מאומה: ויתן שר בית הסהר ביד יוסף וגו': אין שר בית הסהר ראה וגו'

הרצון בזה לפי שבאסורים עם חרף נפשו למות מסתמא חציפותא יסגי איש הישר