מלאכת מחשבת חלק א קכב

הוא בעצה להניחו למות מאליו ואינו מעשה כ"כ אכזרי על אחיהם שאר בשרם. ולפיכך יעצם להשליכו בבור במדבר אין עובר ושב. ובהכרח ימות מאליו ברעב ובחוסר כל לדבר הזה נשמעו אחיו. ואחר אכלם קם יהודה כי נכמרו רחמיו על אחיו והורע בעיניו גם הדבר הזה להניחו למות מאליו על כן אמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו כלומר מה איכפת לן שימות מאליו ונמצא שנהרגנו ודמו מכוסה ולא נשפך לשנהרגנו בידים בשפיכת דמו הלא אל מקום אחד הכל הולך? לכן נמכרנו לישמעאלים ואם ימיתוהו ומת מידם ידנו אל תהי בו לא במעשה ולא בשב ואל תעשה: ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים וגו'

צריך יישוב שפעם יקראנה כתונת יוסף ופעם כתונת פסים ופעם כתונת סתם ופעם שניהם כשאמר ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתונת הפסים אשר עליו והוא כפל לאין צורך גם מה שאמר אשר עליו שאי אפשר שהפשיטוהו מה שלא היה עליו? ובאמרו וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם. שאם שלחוה ביד שליח איך אמר ויביאו בעצמם ל וגם בזה יתרון וכפל לאין צורך

וקרוב הדבר שהיו ליוסף שתי כתנות כתונת הנהוגה שגם כל אחיו שוים בה ירצה החלוק שמנהג להשים על הבשר וכתונת הפסים שעשה לו אביו ביתר שאת על אחיו והיה נושאה על החלוק מבחוץ לנוי ולתפארת. ובבוא יוסף אל אחיו שם כתונת הפסים היפה על בשרו מתחת לכתנתו שרצה להסתיר מעיניהם סבת שנאתם. ולבש כתונת הפסים על בשרו מבית ושם כתנתו הישנה עליה. והם הפשיטוהו שתי הכתנות כתנתו העליונה והיא הנהוגה ואח"כ כתונת הפסים אשר עליו ירצה על בשרו. אבל כי גדלה שנאתם הפשיטוהו משתיהם. ולא רצו להטביל כתונת הפסים היפה והנאוה בדם להביאה אל אביהם פן יכיר יעקב בשלמי הרעה הזאת בידעו שנאת אחיו על יוסף בשבילה. אלא שלחו כתונת הפסים מעליהם למרחוק והצניעוה. כמו שאמר וישלחו את כתונת הפסים פי' שלחוה והצניעוה. וכתונת יוסף הישנה טבלו בדם השעיר והביאו אותה בידם אל אביהם. כל זה הגיד הכתוב להודיע ערמת אחי יוסף כי כאשר ראה יעקב הכתונת הישנה ולא החדשה הכירה וחשב באמת שתיה רעה אכלתהו ולא שלחו בו אחיו את ידם: ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני וגו'

אמת ויציב (ן) כי כל המצטער על מתו יותר מדאי כל אוהביו וקרוביו יעזבוהו כי קצה נפשם בו. והטעם שלב כל איש טוב עליו ויבחר ללכת אל משתה היין מלכת אל בית אבל. כמאמר הכתוב (קהלת ז') ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה רצונו שביום טובה ישתדל האדם להיות גם הוא בטוב ולהשתתף וליהנות ממנו אמנם ביום רעה ראה יביט מנגד הרחק כמטחוי קשת ויראה ברעת חברו ולא יתחבר עמו זהו דרך הצבועים בעלי חנופה. וכזאת וכזאת אירע לי אשר בהיטיב ה' לי אוהבים סבבוני והיו הקרובים פורשים כנפים סוככים בכנפיהם אמנם כאשר המר שדי לי מאד ולקח מחמד עיני במגפה גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם ולא אחי ולא מרחמי ובני אמי ניחרו בי ותחת אהבתי ישטנוני. יורוני וילמדוני כוונת הכתוב (תהלי' ל"ח) אהבי ורעי מנגד נגעי יעמודו וקרובי מרחוק עמדו. כי הנה ברצות ה' דרכי איש גם אוהביו ישלים אתו (ז) ואוהבי עשיר רבים אולם כאשר העושר חלף הלך לו וקול כנפי היגונים מקרוב באו אין דורש ואין מבקש כל אוהביו נהפכו לאויבים אך ביותר קרוביו אויבי איש אנשי ביתו אשר בעת צרתו יברחו בהחבא ולא לקרוב יכירוהו. כן קרה לאיוב כאשר