מלאכת מחשבת חלק א קכא

נהנה וחפץ בדבר לא היה מעורר כל כך השנאה. אבל אמר להם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי שהוא כמורה שראוי לשמור ולחשוב בחלום. ובאמרו והנה קמה אלומתי וגם נצבה בלשון גאות ורום לב כלומר אני הייתי קם ומצפה שתשתחוו לו ובדברים האלה נכתב בפירוש המלכות אל עצמו. וכל זה לא עשה בחלום השני אלא סיפר החלום בלי רום לבב וגם לא פירש בביאור שאחיו ישתחוו לו אלא אמר דרך חידה אחד עשר כוכבים. לכן אחיו בחלום הראשון כי היו חושבים כל פעולותיו ומחשבותיו לרעה האמינו שיוסף ירבה לדבר גבוהה גבוהה ומהרהורי לבו לחשוב מחשבות להשתרר עליהם גם השתרר ראה בחלומו האלומים הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא. ואף מלשון הספור נראה להם גאות לבו על כן הוסיפו שנוא אותו על חלומותיו וגם על דבריו שכל מה שהיה דובר יחשבוהו לרעה כאשר אמרנו. ולכן ענו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו רצונם הואיל וכבר אתה מושל עלינו מעט שאותך אהב אבינו וישימך עלינו לאדון התאמין שבשביל זה מלוך תמלוך עלינו ל אין זה אמת ופירוש הכתוב כך המלוך תמלוך עלינו אפשר שתמלוך עלינו אם אתה הגעת למשול בנו. ותאמין בחלומות שנולדו מהרהורי לבך שתגיע למלוך עלינו. עד כאן אינה ראויה הקנאה ביוסף על דבר שאין בו ולא נחשב לחלום אמתי אלא לרעות רוח יוסף אשר נכנסה בו רוח שלטנות לפי מחשבתם על פי המשך דבריו אשר לא כדת. אולם בחלום השני על השנות הדבר ועל שמעם יוסף המדבר בלי גאוה ושספר אותו גם לאביו כאיש מגיד האמת ביושר לבב ובנקיון כפים שם פחדו פחד רעדה אחזתם באמת וחשבו בחלום רוב ענין ואפשר שימלוך על כן נשתנית בהם השנאה לקנאה כי האמינוהו במחשבותם כבר למלך עליהם ולשלטון וראויה הקנאה כמו שאמרנו

ויספר אל אביו. כי כל החלומות הולכים אחר הפה והיה יוסף מספר חלומו למי שיפתרנו לטובה כאשר עשה בחלום הראשון שאחיו עם כל שנאתם פתרוהו לטוב המלוך תמלוך עלינו. ועתה אחר ראותו שלא יכלו אחיו לענות אותו ולא אמרו לו דבר רק קול דממה דקה הוצרך לספרו אל אביו שיפתור לו חלומו לטוב כאשר עשה: ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר

עוד יש לפרש בזה שקנאו בפתרון עצמו ויהי לרע בעיניהם את שפתר יעקב על דבר המלוכה הואיל וכל החלומות הולכים אחר הפה. אמנם אביו שמר את הדבר ראה והבין מחשבותם וקנאתם על זה ובקש לעשות שלום ביניהם ולכן שלחו לבקש את שלום אחיו: ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר וגו'

יש לדקדק מאי קסבר ראובן ומה טעם קאמר אל תשפכו דם אם כל מגמתם להמיתו שלא יתקיימו בו החלומות שחלם כמו שאמרו ונראה מה יהיו חלומותיו ואם לא יהרגוהו אף אם ישליכוהו בבור אפשר שיצא משם וימלוך עליהם וא"כ איך לקחם בדברים ונשמעו לו שלא להרגו? ועוד מה זה מאמר יהודה אליהם אח"כ מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו אם כבר נמנו וגמרו שלא להמיתו? וכשר הדבר בעיני לומר שאמנם יש הורג בחרב ובחנית ושפך את דמו ויש הורג בשב ואל תעשה להמית ברעב ובצמא ויד לא ישלח בו. ובשגם בשניהם מר המות מ"מ אכזרי יותר הממית ושופך דם האדם בידיו מאשר יניחנו למות מאליו. והדבר ברור ומבואר. ולפי שראובן חשב להצילו מידם ולהשיבו לאביו התחכם לומר להם שאל ישפכו דם אחיהם בידים אבל גם