מלאכת מחשבת חלק א קכ

והי' מן הראוי שישנאוהו יותר על השני שהשלטון מבואר בו יותר מן הראשון? ד' למה לא קנאו בו גם בחלום הראשון? ה' מה שאמר בחלום הראשון שהוסיפו עוד שנוא אותו והיה טרם שיספר להם חלומו. ולמה זה אם עדיין לא שמעו דבריו אולי יספר חלום לתועלתם. והנה בחלום השני לא קנאוהו אלא לאחר ספור החלום ל ו' למה בחלום הראשון נאמר ששנאוהו שתי פעמים אחת קודם ואחת אחר הספור מה שלא עשו בשני שלא קנאוהו אלא פעם אחת? ז' מה שאמר על חלומותיו ועל דבריו כפל הדברים תרתי למה לי? ח' המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו. מלכות וממשלה והיינו הך א מלבד שאם הביאו מלכות שהוא שררה גדולה מה יתרון להביא הממשלה שהוא שררה מועטת ל ואם רצונם לא זו אף זו איפכא הוה להו למימר המשול תמשול עלינו אם מלוך תמלוך בנו? ט' שלא אמר המשול תמשול כדרך שאמר המלוך או גם שם יאמר אם מלוך? י' למה בחלום השני לא ענו כלל לדבריו אלא שמרו קנאה בלבם ולא השיבו דבר במענה לשונם? י"א למה בחלום הראשון נאמר בכפל הלשון ויגד לאחיו ואח"כ חזר ויאמר אליהם? י"ב לשון הספור שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי וכבר ידענו ששמעוהו כשספר ולמה לא כתב כבשני שלא אמר שמעו נא? ונאמר ליישוב הספקות בהמשך הפסוקים. כי יש הבדל רב בין (ב) איש יספר גדולות לעצמו ויספר ספור מה ומכתלי דבריו ניכר שרוצה ומתכבד להם לאיש יספרם לפי תומו ואין בדבריו שלטנות. הואיל והראשון ימשוך שנאת השומעים לפי שנראה מדבריו שרודף אחר הכבוד ומבקש שררה לעצמו. אמנם המספר דבר כבוד מבלי שיערער על זה כאלו יחפוץ הדבר וחוכך להתרומם ולהתנשא בו ראויה הקנאה לטובתו ולהצלחתו ולא השנאה כי לא מחכמה שאל על זה. גם אם יקום איש למשול בזולתו בגאון לבו ישנאהו האיש שנאה גדולה על כי מבקש למשול עליו (ג) והוא בן גילו ומדוע יתגאה עליו ואין טעם לקנאה בו אחר שאין בו ממה שראוי לקנאו אלא רעיון רוח. מה שאין כן באיש שכבר הוחזק בנשיאות ונתרומם תתחלף בו השנאה אל קנאה ותאוה למשול כמוהו ולהתגדל כדמותו וצלמו. (ד) כי השנאה תפול בדומים והקנאה בבלתי דומים כידוע. (ה) גם אין ספק כי השונא לזולתו מזרה בעיניו כל רע ולא יראה בעיניו בו דבר טוב ואף אם שונאו יפעול פועל משובח הוא יחשבנו לו לרעה לשנאתו הפועל. ובהפך האוהב גם מעשה הרע ידמה לו לפועל טוב ונאמנים פצעי אוהב. הנה כי כן אחי יוסף שהיו שונאים אותו כל דבריו היו להם לרעה. ואם היו אוהבים היו חושבים חלומותיו לדברי חן ולפחות אל געגועים. עתה חלומותיו ודבריו המה בעיניהם לשון רמיה גאה וגאון אין טוב אף אם חלומותיו לא ידברו לסבב קנאה. כ"ש עתה יהיו רעים בעיניהם ביותר שיצא דבר מלכות מלפניהם יוסיפו קנאה ותחרות. והנה שנאוהו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו באופן שלא יכלו דברו לשלום וכי ידבר המה למלחמה גם במעלליו יתנכר הנער בעיניהם ולא ימצאו בו צד זכות. על כן בחלום יוסף חלומות כמנהג כל אדם כל מה שהיה חולם מידי יום ביומו היה מספר לאחיו כדרך הנערים כי זה כוונת הכתוב באמרו ויחלום יוסף חלום ויספר לאחיו כלומר שבכל עת שהיה חולם חלום כדרך כל הארץ היה תמיד מגידו להם. וזה שבאיש אוהב היה נחשב לגעגועים ולשיחת ילדים ובנפש אחיו השונאים אותו היה מסבב עוד שנאה ורוע לב על כי כל דבריו יחשבום לרעה והואיל שיוסף בתום לבבו היה מגיד כל חלומותיו לאחיו וכל דבריו אירע ביום אחד שאמר להם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והוא חלום האלומים. אמנם לא חש הכתוב להזכיר חלומות הקודמים להיותם דברים בטלים ודברי הבאי אין צורך בהם אל הענין. ומה מאד חרה אפם בשמעם החלום הזה המורה באצבע כי הוא ימלוך עליהם. ואם היה מספרו יוסף בדברים רכים לא יורו שהוא