מלאכת מחשבת חלק א קטז

בזה שיעקב היה נכבד מכל בית אביו של שכם ובא לתת טוב טעם למה שכם נשיא הארץ רצה לקחת אשה עברית לאשה. ואמר כי חפץ בה ליפיה ועוד ליחסה כי יעקב היה נכבד מכל עמו ובית אביו. ולכך חפץ בה יותר מבנות אנשי דורו

ויענו בני יעקב את שכם וגו' וידברו וגו' ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות וגו'

ליישב כפל הכתוב ויענו בני יעקב וגו' וידברו. וחזר ואמר ויאמרו אליהם וגו' והיה די באחת שיאמר ויענו בני יעקב במרמה ויאמרו לשכם אשר טמא את דינה אחותם לא נוכל לעשות וגו'? אם מאמר אשר טמא את דינה הוא טעם למה דברו במרמה. צריך לומר שזהו דבור שאמרו לשכם. והגיד לנו הכתוב שהבליעו בנעימות הלשון ובפה רך שטמא את דינה אחותם. כי אמנם חמור לא הודה ששכב אותה ויענה אלא אמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם כאלו לא פעלו און. אלא לשאול שאלה כהוגן לקחתה לו לאשה. ובני יעקב רצו להגיד לו שהשכבו עמה בהיותו ערל טמאה. אולם ספרו לו בלחש שיהיה נשמע מדבריהם ולא בפירוש וזהו לשון במרמה ירצה בלשון אחרת באופן שישמע מדבריהם ולא בביאור. והיכן דברו אליו בא הכתוב השני כמפרש ואמר ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות וגו' לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו. בזה ישכילו כי חרפה ושקוץ עשו להם לשכב עמה וטמאו אחותם. על כן כתוב בפסוק הראשון וידברו לשון קשה ובשני ויאמרו לשון רך. כי הדבר הקשה אמרוהו בלשון רכות: האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אותה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם

ירצה האנשים האלה שלמים עמנו ובלתנו לא נהיה אנו והם שלמים. כי אמנם הם סוחרים והארץ רחבת ידים לסחורה ואין אנו בקיאים בה. וכאשר נהיה לעם אחד אנחנו והם נהיה שלמים

ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו: ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ

צריך לדקדק בלשון הכתובים. ראשון אמרו אני אל שדי פרה ורבה. שאין שייכות לשל זה בזה לומר לו שנפלאים מעשיו והוא אל שדי כל יכול לשיאמר פרה ורבה ויצוהו מצוה שהיא ברשותו אם לא ירצה לא יעשנה? שני על כפל גוי וקהל גוים יהיה ממך ולא אמר יצאו ממעיך או יבואו מזרעך ל שלישי ואת הארץ אשר נתתי וגו' לך אתננה וזה לא נתקיים שלא נתן אליו דבר ל רביעי ולזרעך אחריך אתן את הארץ. אם נתנה לו מה צורך שיבטיח שיתננה לבניו? ואם רצונו שגם הם יאכלוה אחריו היה לו לומר וזרעך יירשנה כי אין לומר אתן לבניך אחר שנתנה לו והיא היא מתנה אחת ל והנכון כי (ד) טוב עזר ה' בדברים. אמנם צריך האדם להשתדל בהם כי אם לא יעשה האדם השתדלותו בהשגת הדבר שוא להוחיל תשועת ה' ולא יאונה לו את מבוקשו. והאלהים יעזור את שיעזור עצמו. המשל איש אשר יבטיחנו אלהים זרע ובנים והוא לא ישא אשה ולא יוליד איך יקיים ה הבטחתו והרשות נתונה לאדם. כמו שנאמר בפרשת ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח. והנה הי"ת הבטיח יעקב בנתינת הארץ או לו או לזרעו כי כן לשון הכתוב ולהרבות זרעו כחול הים. ואם הוא לא ירצה להוליד או בניו כבר אפשר להשי"ת לקיים ייעודו בנתינת הארץ ליעקב בעצמו. אמנם ברבוי הזרע