מלאכת מחשבת חלק א קיב

בפעם לא תתן לי מאומה. רצונו מה אומר ומה אדבר לא אשאל ולא אנסה כי כבר ידעתי שלא תתן לי מאומה ואינך קיים בדבורך וכבר נתייאשתי ממה שעבר. אלא אם תרצה שמכאן ולהבא נתראה פנים ואשוב לעבודתך הרשני שאקח אני בידי שכרי. וז"ש אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וגו' והיה שכרי. הסתכל מה היה תנאי יעקב עם לבן. ירצה שיתן לבן לו כל שה נקוד וטלוא שבצאנו בין מה שהם היום בעדרו ובין מה שיולדו מכאן והלאה. לא כדברי המפ' שפי' שיהיה שכרו מה שיולד אח"כ לבד וכשתסתכל בפסוקים תראה בפירוש כאשר אמרנו. ובדבר הזה יוסרו כל המבוכות לפשט הכתוב כאשר תראה. ובהיות השכר מועט בתכלית. השאלה הזאת מצאה חן בעיני לבן הרמאי והגוזל ואמר הן לו יהי כדברך. ומ"מ כמדתו וכטבעו גם בתנאי הזה רצה לשקר ולהחליף בדבורו. באופן כי ביום ההוא טרם כלה לדבר עם יעקב ולהתנות התנאי הזה הלך תכף ומיד אל צאנו ובמסתרים גנב כל העזים הטלואים והנקודים לא נותר בהם עד אחד והרידם מיתר הצאן ושלחם ביד בניו למרחוק דרך שלשת ימים כדי שלא יכיר בהם יעקב ולא ידע מושבותם באופן כי זאת היתה לו גזלה עצומה והתל ביעקב לאין תכלית. וכאשר בא יעקב אל הצאן וראה את הגזלה אשר גזלו לבן וכי התל בו והחליף את משכורתו מה יעשה בידים רקניות התחכם בתחבולת המקלות להשיב לאיש כרעתו. כי בלאו הכי היה עובד לבן כאשר התנה עמו בלי שכר אין כסף. הנה בביאור הלזה יכרתו כל התלונות וכשר הדבר ליעקב כאשר פצל המקלות להתעצם נגד מרמות ותוך לבן אשר בקש לעקור את הכל. וכל דבריו אינם אלא רמאות להונות ולגזול את חבירו כאשר אמרנו: וישמע את דברי בני לכן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו וגו'

יש בדברי בני לבן להקשות שנראים סותרים קצתם את קצתם. שאם לקח יעקב את כל אשר לאבינו איך אמרו ומאשר לאבינו עשה ירצה מן החלק ממנו ואם לקח הכל איך חזר להיות חלק ל ופירוש זה כי הרשע עינו רעה במה שנותן (ו) ואף פעולת שכר שכיר ודומה בעיניו כאלו השכיר נוטל ממנו שלא כדין. והצדיק בהפך חונן ונותן שכרו ודומה כאלו נותן את שלו ועוד נותן לו תשואות חן על שלוקח ממנו. והנה אם לבן נתברך בשביל יעקב. כל מה שהברכה משפעת יותר מן הראוי היה מן הדין שיעקב יטול לעצמו בהיותו סבה לאותה ההוספה וכמו שאמר את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וגו'. ולבן טען להפך הבנות בנותי והצאן צאני כלומר ממה שראוי לי הם ולא כאשר אתה אומר. לפיכך אמרו בני לבן ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. רצונם לא נטל מה שהיה ראוי לו לפי הברכה לפי שמסתמא א"א שיהיה כל הממון ברכה כ"א ההוספה שניתוסף הממון לפי דבריו. אם כן כל הנכסים אינם הוספה אלא חלק מהם המעדיף. על כן אמרו דרך לעג וגוזמא אם יעקב היה לוקח חלק ממה שהיה לאבינו בזה היה אפשר שיאמר שלא גנב משלנו אלא שלו לקח לפי דעתו כברכתו שהרויח ממון אבינו ממה שהיה. אך אמנם בלקחו כל אשר לאבינו לא מבעיא הריוח אלא אף הקרן הנה לפחות צריך שיהיה בו חלק שיהיה מאשר לאבינו וגנבו בהכרח אבל יעקב היה טוען יותר בצדקה באמרו כי כל מה שבא לו מאת לבן בא לו בדין ומשפט כי לא היה אלא שפע ברכה שברך ה' את צאן לבן ז"ש אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך וגו' ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי שלא נתן לו אלא מה שהציל שאלמלא יעקב היה הולך לאבוד. וכן אמרו רחל ולאה כי כל העושר אשר הציל אלהים משל אבינו: