מלאכת מחשבת חלק א קיא

אלא וענתה בי צדקתי בימים הבאים? י' באמרו ויסר ביום ההוא. כי מה צורך שנדע אם היה ביום ההוא או ביום המחרת? יא על אשר שם דרך שלשת ימים בין הנקודות ושאר הצאן. הלא די שלא יערבו עדר בעדר או לפחות שלא ירעו באותו שדה. כי כבר המכוון הוא שהצאן לא יחמו בראותם הטלואים והעקודים? יב במה שאמר יעקב לנשיו על לבן אביהם ואביכן התל בי והחליף את משכרתי וגו' כי מה חליפין עשה לו לבן הלא לא מנע ממנו מה ששאל? ואם הוא רצה לעבוד י"ד שנים בשתי בנותיו הלא הוא מעצמו כך חפץ. ואדרבה יעקב בתחבולת המקלות רמה לבן והעשיר מצאנו ואעפ"כ לבן לא לקחם ממנו בחזקה ונתנם לו כאשר התנה ולא עכבם? יג והוא נפלא. מי התיר ליעקב ראש התמימים והישרים לגנוב את לב לבן הארמי בתחבולת המקלות להונות ולגזול את דעתו בדבר הזה הלא הוא רמה אותו ולקח כמעט כל אשר לו? היתכן שאדם בעל נפש יתנה תנאי מה במשא ומתן עם חבירו ובלבו לעשות תחבולה לקחת את אשר לו והוא לא ידע. הייטב בעיני ה' לאיש הדיוט שבהדיוטות כ"ש ליעקב אבינו אשר כח מעשיו תמונה לדורות? אמנם כשתבין היטב בפסוקים מבלי שתטריד שנלך במה שפי' בהם המפרשים. תמצא באר היטב בלי לחץ ודוחק שנדחקו כי לבן הארמי רמה בהונאותיו יעקב אבינו פעמים רבות. ומלבד שלא קיים במאמרו מעולם עמו גם כל דבריו ותנאיו על צד ההונאה והתחבולה כאשר נפרש, באופן כי הוצרך יעקב אבינו בעל כרחו לשלם לו כתגמוליו אם לא רצה לשוב ריקם אל בית אביו. הבט ימין וראה. כי כאשר התנה עמו על רחל הוא החליף לו התנאי ונתן לו לאה. ואע"פ שחזר לתת לו רחל מ"מ לא היה רוצה יעקב לקחת שתי נשים ולהשחית את נחלתו וגם לא לעבוד י"ד שנים אלא ז'. וככלות השנים כאשר נכסיף נכסף ללכת לארצו הוצרך לבקש ממנו שיתן לו נשיו וילדיו מכלל שהיו עכובים אצלו למשכון שלא ילך ממנו וכן לא יעשה. עד שאמר תנה את נשי ואת ילדי וגו' ואלכה כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך. ואין פירושו לומר לו שהוא ראה עבודתו להגדיל מעשיו אלא היא חנופה ללבן ופתח כדי שיניחנו לילך באמרו שעוד לבן לא היה צריך לו ולעבודתו. הואיל וכבר למד ממנו דרך העבודה ומה שראוי לכל רועי צאן. וזה כוונת כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך כלומר הואיל ואתה יודע לעת כזאת לעשות עבודתי שהייתי עושה לצאנך אין לך צורך בי עוד. ולטענתו זאת ענהו לבן אף הוא דרך כבוד וחנופה שהוא אינו הגון לעשות דבר. ושדברי יעקב אמנם לפי שלבן עתה מצא חן בעיניו. וסובר בו חכמה שבודאי אינה בו באהבתו אותו. וזה אמרו אם נא מצאתי חן בעיניך ואתה מאמין בי שאני יודע אין הדבר כן אלא נחשתי ויברכני ה' בגללך ומשלך הכל. עד כאן דבור בין יעקב ולבן דרך חנופה וכבוד כדרך המתכבדים זה את זה. מכאן ואילך דבור שני ותנאי אחר אינו דבוק לשלפניו. ועל כן חזר ואמר ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה שהוא מאמר חדש שבא לבן לעכבו שלא ילך מביתו. ואמר לו ברמאותו נקבה שכרך עלי ואתנה כלו' נגר שכרך הוא חתום בלבי עצור במחשבותי ואתנה ואל תפחד על מה שעבדת עמי עד היום. ויעקב ידע שאין בלבו לתת לו מאומה ושהיה מפליגו בדברים. לכן ענהו אתה ידעת וגו' ויברך ה' אותך לרגלי כלומר בשביל השתדלותי סייעך ה' וברכך לה) שאין ברכת ה' באה אלא אחר השתדלות האדם. ואני ביום ובלילה הייתי מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות אחרי הצאן שלא יאבדו ולא יאונה אליהם כל רע. זהו כוונת לרגלי ירצה ברגלי אעבורה לשמור עדרי צאנך. והי"ת ברך אותך והפרך והרבך. ועתה הנך רוצה להפליגני בדברים לאחר זמן. ומתי אעשה אנכי לביתי ולבני ולא לך תמיד. על ק לבן כראותו שיעקב הבין ולא האמין לדבריו. הוסיף ויאמר מה אתן לך פי' אם אין אתה מאמינני שסתום בלבי שכרך. אמור אתה בפיך מה תבקש. ויעקב ענהו כפעם