מלאכת מחשבת חלק א קט

ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה

הואיל ומנהג החושקים אשר יתורו אחרי לבם כי יאהבו אשת יפת תואר ולא לשם שמים. בל יוכלו יגעו באשה אחרת. כ"כ נפלאת אהבתו בה. וכי יפצרו בו ויתנו לו לאשה אחרת יקוץ בה וישנאנה לא יוכל דברה לשלום. (ג) לא כן ביעקב איש צדיק. אע"פ שאהב את רחל אהבה עזה והשיאוהו לאה בעל כרחו לא מאם בה אכן אהבה כאשתו ואף כשבא אל רחל הגיד הכתוב שאהב גם את רחל יותר מלאה. אמנם אהבת לאה במקומה עומדת ולא שנאה מעולם. אולם מה שקרא הכתוב כי שנואה לאה היא לערך רחל: ד"א שאהב את רחל עוד אהבה רבה על אהבתה להיותה אחות לאה אשתו: הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת

לפי שאין נפרעים (ד) מן האדם ביום אשר יחטא אלא לאחר זמן כששכח עונו וביום אשר יעשה טוב או אין בידו חטא משפט מות יהיה ראוי לאותו עונש. כמאמר דוד (תהלים ז') בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל רצונו שהרשע יעשה בור עמוק ורעה חולה וסיים קלקלתו עד כי חפרהו בשלמות ולא הגיעו שום עונש ואח"כ יפול בשחת יפעל שעתיד לפעול ירצה בור קטן שאינו כ"כ עמוק כמו שחת וקבר שם תשבר מפרקתו וימות אף טרם שיחפרנו. והטעם כדי שלא ינטל רשות האדם שאם יבוא העונש תיכף לעבירה מי פתי יחטא ואשם? ועוד כדי שהעונש יתראה בעיני החוטא גדול מנשוא. כי כאשר ישכח אדם פשעו אשר פשע מימים קדמונים. ועתה יעשה צדקה ומשפט והאל צדיק וישר יזכור חטאו שעבר ועתה יענישנו במיתת אחד מקרוביו או ביסורין האיש ההוא יקלל והתקצף במלכו ובאלהיו לאמר מה חטאתי ומה פשעי כי לא יזכור ימי החושך ועון אשר חטא לימים שעברו. וכן אמרו חז"ל הקב"ה דן את ישראל ביום בשעה שהן עסוקים במצות והאומות בלילה שהם בטלים מן העבירות ובפ' החולץ אמר רבי חנניא מפני מה גרים בזמן הזה מעונים ויסורין עליהם מפני שלא קיימו ז' מצות בני נח. ופ"ק דע"ז כל דפריש ממינות מיית. וכ"ז כדי לכפר עונות האדם בעונש מעט לרוב חסדי ה'. כי אמנם יש לך אדם יתחייב שתי מיתות ב"ד ע"ד משל אם הקב"ה יענישנו תיכף אחר העבירות לא תכופר לו אלא עון מיתה אחת. אמנם כאשר ישכח פשעו הקדוש ברוך הוא ימיתנו והוא יאמין שאין בו משפט מות כבר תתחשב המיתה ההיא לו תשלומי כפל כאלו תהיינה שתי מיתות לגודל כאבו בחשבו שימות חנם אין חטא. הסתכל במאמר שלמה ע"ה (קהלת ח') ובכן ראיתי רשעים קבורים וגו' וישתכחו בעיר וגו' אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו וגו'. התכוין שלמה לאשר אמרנו בראותו רשעים שכבר שכחו רשעם. לדמיון המת הקבור שנשתכח מן הלב ויבוא ענשם בהתהלכם עתה ממקום קדוש ועושים צדקה ומשפט וזה לפי שאין נעשה פתגם הרעה מהרה והקב"ה אינו משלם תיכף לעבירה על כן כל איש יחשוב שאין עונש בא ומלא לב האדם בהם לעשות רע ולא ינטל רשות האדם בראות החוטא כי כל זמן שיחטא ויהיה עושה רעות אין עונש בא לידו ומאריך לו היסורין כל זמן שהוא בוגד ופושע אלא כאשר עזב מרדו ובשובו מחטאתיו. ואמנם זהו טוב לצדיק כי הקב"ה יפרע ממנו בעונש מעט כאשר אמרנו ולרשע לא יהיה טוב כי אדרבה כ"ש דפקר טפי. ולכן יביא ה' עליו תיכף ומיד כל האלות כאשר נאריך בפרשת נצבים באופן שתשלומי הפשע לאחר זמן הוא טוב לאשר ירא מלפני האלהים ויודע שממנו הכל אף אם לא יזכור עונותיו בתלאו היסורין בעונותיו שקדמו אף אם אין זוכרם אבל לרשע אשר איננו ירא מלפני