מלאכת מחשבת חלק א קח

כאלו היה צווי לקחת משם ממשפחתו ודמה בלבו שזאת אינה ברכה אלא שלוחין וצווי לקחת אשה כדי שאל שדי יברכנו ויפרנו וירבנו ויתן לו את ברכת אברהם רצונו ברכה שבירך את אליעזר כששלחו אל ארם נהרים ואמר לו ה' אלהי השמים וגו' ישלח מלאכו וגו' ולקחת אשה לבני משם עד ששמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. ואלו היה ברכה זו לא היה שייך וישמע אם לא היתה צווי באופן שנעשית מחשבת יצחק ותחבולתו אשר חשב ולא ניתוספה שנאת עשו אבל בהפך כ"כ נתפעלו חושיו שהלך גם הוא אל ישמעאל וגו'. כדי שיזכה הוא תחלה לפרות ולרבות ולרשת את ברכת אברהם אשר אוה לקחת אשה לבנו ממשפחתו: פרשת ויצא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך

יראה לפרשו לשון עושר הגם כי הוא בשין שמאלית כלומר כל אשר תתן לי אגדלנו לך שיהיה לעבודתך. יהיה הון ונכסי' או זרע ובני' כלם יהיו לעבודתך לשרתך ולהכריז אלקותך: ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן

גם אלה דברי הרועים וטעם לדבריהם למה שלום לו. שאם היה במריבה לא היה משלח בתו בין הרועים יחידה: הכי אחי אתה ועבדתני חנם

בנוהג שבעולם (א) ההתמדה מביאה לידי ביזוי. וכל המוקיר רגליו מבית רעהו יהיה יותר יקר בעיניו. על כן נכבד האורחים מקרוב באו יותר מדאי. אך אם יום או יומים יעמדו יהיה לבוז. גם עתה כדברינו הוא. יעקב נחשב בפני לבן בימים הראשונים כגופו ואהבת נפשו אהבו באמרו אך עצמי ובשרי אתה. לאחר חדש נעשה אחיו. הכי אחי אתה. ולא זז משם עד שקראו עבד ועבדתני חנם: ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה

הדבר נגד המנהג כי היה לו לחשבם ימים ארוכים כתורת כל הממתין. הימים נראים לו כשנים. וזה ברור ופוק חזי מרגלא בפומייהו דעם ועם. (ב) אלא כל אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם. ואם יאהב איש אשה לתכלית המשגל זו היא אהבה מגונה שהיא תלויה בדבר ותכליתה זמן הנישואין. אמנם אם יאהבנה לחכמתה וכשרון מדותיה זו היא אהבה שאינה תלויה בדבר ולא איכפת ליה אם יבוא זמן הנישואין מקרוב או לאחר זמן כל עוד שיוכל לישב בחברתה וליהנות מחכמתה ומשלמותה. זהו אומרו ויהיו בעיניו כימים אחדים שלא חשש לזמן ארוך. הואיל ולא אהב אותה לתכלית המשגל אלא למדותיה באהבתו אותה ובתבונתה: ד"א כל חושק באשה כשיגיע תאותו לשכב עמה הנה יסור חפצו בה ותבטל אהבתו. והנסיון כל יום יוכיח על זה. אמנם יעקב שלא אהב רחל לתכלית המגונה אלא לקיום מצות שמים. אע"פ שלקח רחל ובא עליה כנראה מן הכתוב שלבן הכניסה לו על מנת שאח"כ יעבוד ז' שנים מ"מ לא קץ בה ולא גרע אהבתו ממנה עד שהיה עובד בלב שלם כאלו עדיין לא לקחה. סבב שהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה והיא עמו בלי היות ממתין: