מלאכת מחשבת חלק א קז

הנה עתה אשר זקנתי אבל בטרם זה לא ידעתי ולא הייתי חושב ליום מותי ד"א הבחור יצפה המותה לשנים. והזקן לימים. על כן יצחק כי זקן לא ידע יום מותו שקרוב לימים: גם ברוך יהיה

כלומר אי אפשר לחזור בי שבהכרח הואיל וברכתיו ברוך יהיה. או יהיה פירושו שלא ירע בעיניו על שבירכו כי משלו נתן לו וכבר נגזר עליו שברוך יהיה גם בלי ברכתו: הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד

יראה שלעת קדם היה מנהגם כאשר עדיין היום במלכות פראנציאה האב יעזוב כל רכושו אל בכורו או אל בנו הגדול. וכל שאר בניו יעבדו הגדול למחייתם או ישוטטו לבקש מהם מזון באומנות נקיה או במלחמה ירדו לעבודת המלך. וכן יצחק אבינו רצה לתת כל קנינו לעשו בנו הגדול. אמנם נתגלגל הדבר והוכרח בעבור תחבולת רבקה להניחו ליעקב ולשומו גביר לאחיו ולסמכו דגן ותירוש ירצה שהורישו כל תבואת ארצו וכתב כל נכסיו לבנו ליעקב. א"כ לא נשאר לו לתת לעשו אלא כשאר הבנים שיעבוד אחיו ויעשה ויאכל עמו או יצא למלחמה ועל חרבו יחיה. על כן לא יכול עוד לברך עשו ולומר לז ויתן לך אלהים מטל השמים ומשמני הארץ כאשר אמר ליעקב. אלא משמני הארץ יהיה מושבך פירוש שלא יהיה שמני הארץ שלך אלא שתשב גם אתה עמו ויאכל משמני הארץ אם ירצה לעבוד אחיו. ואם לאו ועל חרבך תחיה: והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך

זו היא ברכה שגם כאשר יריד ירצה ירד מטה מטה מ"מ לא יעבוד ישראל ימים רבים. כי תיכף ומיד יפרוק עולו מעל צוארו: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי

פירוש אהרוג את אחי אע"פ שבהריגתו יקרבו ימי אבל אבי והורדתי את שבתו שאולה טרם בוא עתו. שאם אין הפי' כן אין לשון יקרבו נכון. אלא היה לו לומר אחר מיתת אבי אהרגה וגו' ועוד למה א"כ ברח יעקב תיכף ומיד לחרן היה לו פנאי עד מיתת יצחק אביו וביני וביני אולי ישוב חמת אחיו ממנו: וישלח יצחק את יעקב וגו': וירא עשו וגו': וישמע יעקב וגו': וירא עשו וגי'

ליישב הפסוקים האלו שלא יראה בהם כפל ומותר אומר כי כאשר בירך יצחק שנית את יעקב בשלחו אותו היתה כוונתו לברכו באופן שלא יגדל שנאת עשו עליו בברכה שנייה להוסיף הרוה על הצמאה. והתחכם לברכו בלשון אשר יחשב שאינה ברכה אלא צווי. באמרו קום לך פדנה ארם וקח לך משם אשה וגו' ואל שדי יברך אותך ויפרך וגו' שיהיו דבריו נשמעים כאלו ישלחנו פדנה ארם לא מיראת עשו אלא לקחת אשה אם ירצה לפרות ולרבות ולא שהיה ברכה לו שיפרה וירבה. וכן אמרה רבקה ליצחק קצתי בחיי מפני בנות חת וגו' ודברים אלה הם תחבולה וכסות עינים לשלח יעקב פדנה ארם על בלי הגיד לעשו כי בורח הוא. ועשו שהיה שומע כל אלה ורואה ביצחק בברכו את יעקב כי זהו פי' וירא עשו כי ברך ירצה ראה בזמן ובעת שברך יצחק את יעקב וצוהו לקחת לו משם אשה בברכו אותו פי' שהברכה נחשבה בעיני עשו