מלאכת מחשבת חלק א קו

ירצה ביום השבועה באו עבדי יצחק ויאמרו לו מצאנו מים. ודברו זה אליו בפני אבימלך שלא יאמרו עוד לנו המים כדי שיקיים הדבר ולא יערערו עליו כדין דבר הנעשה אחר הברית והשבועה וראוי להיות נשמר מן המזיקין ולא יעברו תורות לסתום כמנהגם הבארות וזר לא יקרב כי קדש הם. ואולם כאשר נמנה בארות שחפר יצחק בדקדוק נמצאו שבעה כפי דרכנו זה. שלשה שחפר ורבו עליהם ושלשה של אברהם אביו ששב וחפרם וסתמום פלשתים והאחרון באר מים בבאר שבע. על כן קרא לו יצחק שבעה להיותו השביעי שחפר. וקריאת השם היתה לפני אבימלך כאלו יאמר ראה שזו הבאר השביעית שהוצרכתי לחפור בעמלי וביגיע כפי על ריב ומדון אנשיך ועל נצותם עלי. לזה התחכם יצחק וקרא שם העיר באר שבע להיות להם למזכרת עון עד היום הזה ולא יזידון עוד. אמנם מה שאמר באברהם על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם. פירוש הדבר כי בעיר הזאת נולדו שנים מאורעות. אחד בימי אברהם ואחד בימי יצחק. אברהם כרת ברית את אבימלך ונשבעו להיות לעדה כי חפר אברהם הבאר א"כ היה ראוי שיקרא שם העיר באר שבועה. וכאשר אח"כ שב הדבר שמה במקום ההוא בימי יצחק עם אבימלך עצמו וחזרו לישבע על זה. ואירע המקרה שהיתה הבאר השביעית וקרא אותה שבעה נתגלגל הדבר שבימי אברהם היה ראוי להקרא באר שבועה ובימי יצחק באר שבעה על כן לקחו דרך הממוצע וקראו באר שבע להיות לשון נופל על הלשון מלתא דמשתמע לתרי אפי לשון שבועה ולשון שבעה ותרווייהו איתנהו ביה. וזהו טעם הכתוב בימי אברהם. על כן קרא הקורא לדורות שם העיר באר שבע כי שם נשבעו שניהם כלומר שם נשבעו יצחק ואברהם. זה אמר שבועה. וזה שבעה עד שבאריכות הימים נתערבו המלות. ואחרונים עד היום הזה קראו באר שבע מן הטעם שאמרנו: אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה'

הצרות ובפרט הגלות (ן) סבה שהאיש השלם יפרה וירבה ויתגדל שמו. כי אין נביא בעירו כאשר כתבנו בפ' לך לך. כי הם כור ומצרף לצרף זהב איש תם וישר ולשומו מזוקק שבעתים ויתעלה ויתרומם. זהו טעם אבימלך ליצחק אל ירע בעיניך כי שלחנוך מאתנו לפי שראינו שהיה ה' עמך פי' שתמיד ה' בפיך ובלבבך וכדי שלא תתערב בינינו ותרשע כמונו אמרנו לשלחך מעלינו ולהשים אלה בינותינו. ולכן לכה ונכרתה ברית לפי שלא נגענוך. ואם שלחנוך מאתנו עשינו להנאתך ולטובתך והראיה שאתה עתה לבד ברוך ה' והגדלת עשה. מה שלא אירע לך כל זמן שהיית בארצנו שקט ושאנן: ד"א שלא תדמה שעשינו עמך טוב כי יראנו ממך לפי שהיה ה' עמך אין זה אמת. כי אמנם עשינו עמך טוב מאהבה לא מיראה מדבר. הואיל ואתה עתה לבד ברוך ה' ולא קודם לכן. והעושה טובה לחברו בהצלחתו הוא מצפה לתשלום גמול: ד"א לפי שאמר לו אבימלך לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד ירצה עצמת משלנו ומאשר לארצי ולעמי עשית את כל הכבוד הזה ולכן לך לשלום שאין ליהנות מנכסי הבעלים בפניהם. זה אמר אבימלך כמתלהלה וכמצחק וכאשר עשינו עמך רק טוב ומשלנו העשרת ולזה שלחום וזהו שאתה עתה ברוך ה'. ועכשיו תאמר לכסות עינים שאתה ברוך ה' והוא נתן לך משלו. ואין הדבר כן: הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי

הבחור לא יחשוב בוא המות וכשיזקין אז באמת יראנה מקרוב. וכן אמר יצחק