מלאכת מחשבת חלק א קה

אלא ארבע בארות? י"א על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה והדבר אינו כן כי כבר על שבועת אברהם ואבימלך בפרשת וירא קרא למקום ההוא באר שבע? י"ב בהוסיפו כאן עד היום הזה מה שלא אמר באברהם? וגם שמה הוסיף כי שם נשבעו שניהם וכאן לא חזר ונתן טעם לקריאת שם העיר באר שבע? מלבד כי מה טעם שנשבעו שניהם ולא אחד מהם לשתקרא באר שבע? י"ג שהכתובים עוד מכחישים זה את זה הואיל ושמה משמע שקרא באר שבע על שם השבועה שנשבעו אבימלך ואברהם. וכאן נראה שקרא באר שבע על שם הבאר השביעית שקרא אותה שבעה ואין שבעה אלא שבועה? י"ד שאין הלשון מדוקדק שמה שיקראו באר שבע על שם השבועה שאין שבע שבועה אלא מספר כידוע? ואפשר לומר לביאור הענין על מתכונתו. כי אמנם בארץ ציה יבשה אין קול מעיינות ונחלים לא ישטפוה. על הרוב גם אם יחפרו באר שמה לא ימצאו מים. ועל כן יתחכמו כאשר גם היום ראינו לחפור להם בורות רקים לכנוס בהם מי מטר או להביא מים בידיהם ובהם יצטננו למען יעמדו ימים רבים. ומן הבאר ההוא ישקו כל צמא יקראוהו בלע"ז צישטירנ"י ובדמותו היה במדבר שהשליכו יוסף בו ככתוב והבור רק אין בו מים והמים המכונסי' שמה אינם זכים וקלים כמו באר מים חיים ירצה מים הנובעים מאליהן מתחת לארץ. והנה בבורות מים המכונסים מי שעמל בהן לו יהיו כאשר הכל יגיע כפיו בין החפירה ובין הבאת המים. אולם באר מים חיים עוד יש צד זכות לבעל הקרקע אף אם לא עמל בו בחפירתו לומר המים שלי הם ומארצו יצאו. והנכון שבהיות ארץ פלשתים ערבה ושוחה אין מים כל איש ואיש השתדל לחפור לו צישטירנ"ה ויכניס שמה מים לביתו ולצורך צאנו. וכן עשו גם כן אברהם ויצחק כי גרים היו בארץ וכשהיו נוסעים משם באשר התהלכו עזבו שמה החפירות אשר חפרו בלי מים עד שהפלשתים הוצרכו לסתמם ולמלאם עפר שלא יזיקו לעוברים ושבים. לכן כתיב וכל הבארות בלי הזכיר מים שלא עזב אברהם אלא חפירות רקות כאשר אמרנו. ואמר בימי אברהם אביו סתמום פלשתים פירוש כאלו אמר סתמום פלשתים בימי אברהם אביו כלומר שסתמום כבר אף בימי אברהם גם טרם מותו כאשר הלך מאתם ולא היה עוד מסתפק מאותם החפירות. אכן כאשר בא יצחק עד הנה שב וחפרם ומלאם מים זהו שקרא בארות המים כי מים הכניס בהם לעת עתה. והגיד הכתוב כי גם אלה הבארות חזרו וסתמום הפלשתים פעם אחרת אחרי מות אברהם על אפו ועל חמתו של יצחק זהו שאמר ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם. כי גם אחרי מות אביו עתה בימי יצחק חזרו שנית וסתמו הבארות האלה שחפר יצחק. ואמר הטעם על כי קרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו (ה) כי זה סי' שהיה רוצה להשתקע בארץ ולהאחז בה בחפרו אותן הבארות עצמן וחזר וקרא להן שמותן הקדום ולא חפרם במקום אחר או לפחות לא שינה שמותן. ולא למד מאברהם אביו שקרא בפני בני חת לאמר גר ותושב אנכי עמכם והוא במעשיו אלה סבב קנאת אנשי הארץ עליו עד שסתמו בארותיו באופן כי הוכרח לחפור בנחל ומצא באר מים חיים נובעים מתחת לארץ. וגם בזה נתקנאו פלשתים ויריבו עמו לאמר לנו המים רצונם אף על פי שטרחת בחפירה מ"מ מימינו נשתה ובקרקע שלנו המה. ע"כ הוצרך לנסוע לבאר שבע. גם שם כרו עבדי יצחק באר לעשות צישטירנ"ה כמנהגם ובחפירתם מצאו מים חיים. אמנם מיראה מדבר שלא יריבו גם עליו הסתירו הדבר מן הפלשתים וקראוהו באר לחוד ויתנו עליו בקולם כאלו היתה חפירה בלי מים. עד שבא אבימלך אל יצחק ובקש שלום מאתו ויכרתו ברית ביניהם לבלתי הרע איש לאחיו ושלא יריבו עוד על בארות המים חיים כאשר עשו עד היום כ בשביל זה לבד נסע מאתם ויחר אפו בם וילך. לכן ביום ההוא דוקא