מלאכת מחשבת חלק א קד

בתוך כדי דבור אמר לו גור בארץ הזאת מעיקרא שכון והדר גורל ראוי ליישבם. (ג) אמת הדבר שהצדיקים אין להם מנוחה ושלוה וכאשר עשו עצמם גרים ותושבים הצליחו. אבל כשרצו לישב ישיבת קבע נוקשו ונלכדו כיעקב וממנו נדבר בפרשת דברים בס"ד. על זה אמר ה' ליצחק שכון בארץ אשר אומר אליך כלומר אם תרצה לשכון בארץ ולעשות ישיבת קבע. אלא לא תשב בארץ אשר אומר אליך כאדם המרחיק עדיו ואינו רוצה לומר לו בפירוש אל תשכון. אולם אם תגור בארץ הזאת ותדמה היות גר ואורח אהיה עמך ואברכך תעשה וגם תוכל ותצליח: ד"א שכון בארץ אשר אומר אליך. פי' בארץ ישראל שאוכל לדבר עמך לפי שאין הקב"ה משרה שכינתו חוצה לארץ: ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד

מודעת זאת בכל הארץ (ד) כי לא יחון ה' חכמה אלא למי שהוא חכם ולא עושר אלא לאיש עשיר. ומי שחננו ה' ראשית דעת בנקל יתרומם ויתנשא בדעת ובתבונה. ואם יתן ה' לאדם התחלת ברכה במעשה ידיו לקנות הון ועושר ואם מעט הנה לו פתח פתוח להעשיר ולהתגדל למעלה ראש. ואמנם הורה הכתוב לנו בדבר הזה ביצחק כי כאשר התחיל להתגדל מעט וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. ואיש רש ועבד עמול יעמול לרוח וכל ימיו מכאובים ולא יאונה מעולם אשר יחפוץ. וזה ברור תחת השמש: וכל הבארת אשר חפרו וגו': עד על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה

בספורים האלה יש להתעורר שאלות א' בשאלת הטעם מה היתה המריבה הזאת על הבארות ואם הפלשתים נצטרכו למים על כי ארצם ערבה ושוחה למה סתמו בידיהם בארות אברהם השחיתו התעיבו עלילה. ויותר טוב אם גזלום אשר ישרתו להם בהם ל ב' על אמרו אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו והוא דבר אין ספק בו. כי אלו היה בימי יצחק לא היו נקראים עבדי אברהם אלא עבדי יצחק? ב' במה שחזר ואמר וישב יצחק ויחפור וגו' אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם. שנראה כפל דברים לאין צורך בשכבר אמור למעלה שסתמום פלשתים ומה יתרון לחזור לשנות המאמר? ד' על שהוסיף בפסוק הזה לאמר ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם. מה שלא נזכר בפסוק ראשון אם סתמום אחרי מותו או לפני מותו? ה' מה יתרון להודיענו שקרא להן שמות כשמות אביו. וזה ספור אין בו תכלית ותועלת? ו' אם כבר שב יצחק וחפר בארות אביו עד שהיה לו בארות די צרכו והותר למה הוצרך לחפור עוד בנחל ולריב עם רועי גרר לחרחר ריב ומדון? ז' בהפרש הנראה בפסוקים. כי הנה בבארות אברהם כתיב בארות סתם ואין בהם מים וכאשר יצחק שב וחפרם כתיב בארות המים ושוב כשחפר בנחל מצאו שם באר מים חיים מה שלא נזכר עד הנה. ואח"כ בבאר שבע לקמן נאמר ויכרו שם עבדי יצחק באר לבד. ואח"כ ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים משמע שעד הנה לא היה מים בבאר ל ח' באמרו ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו וגו' על מה זה ומה צורך להודיענו שביום ההוא הגידו ולא ביום אחר ל וגם דוחק לומר שעד עתה לא ידע יצחק בחפירת הבאר. ואין תועלת לנו בהגדה זו שבאו והגידו לו כדבר הזה? ט' בטענת הפלשתים שאמרו לנו המים. ואם יצחק חפרם ועמל בהם בלהג הרבה ויגיעת בשר למה לאיש אשר לא עמל בו יתננו חלקו? ולמה לא אמרו לנו הבאר. ועל המים לבד היתה תלונתם? י' בקריאת שם הבאר שבעה שנראה שהיתה השביעית ובכתובים לא נראה שחפר