מלאכת חושב צד

דגם כה"ג שייך ביטול. ופי' בכרו"פ סימן פ"ז סק"ד ובשנות אלי' בערלה פ"ג משנה ז' מה ששייך לביאור סוגיא דהכא ועי' בנוב"ת חי"ד סי' קפ"ו ודוק

אם אפשר לישלופינהו מוטב ואם לאו כו'. עי' בפי' ר"ג ובש"מ גירסא אימר דאר"י אם רצה להחמיר כשהן בפ"ע דיקבר ע"י תערובות כגון שק זה מי שמעת ליה דישרף תני אם לא רצה לחלוץ ולקבור. אלא לשרוף יחד רשאי כר"י עכ"ל. וצריך להבין הס"ד מהיכי תיתי יתסר לשרוף כשהוא ע"י תערובות יותר מהיכא דהוא בפ"ע. והנראה למאי דנקיט אם לא רצה לחלוץ משמע דאם רצה היה יכול. וא"כ יש לומר דס"ד לאסור משום איסור דבל תשחית [ועי' בבא מציעא דף ל"ב ע"ב בתוד"ה מדברי] ומסיק דמ"מ רשאי כשחס על טרחתו לשלוף. אך לגירסתינו מתפרש ואם לאו כמ"ש הר"ש פ"ג דערלה משנה ג' דאי אפשר לשלוף דאיכא ציפרתא טובא וא"י הי דהתירא הי מינייהו דאיסורא. ועי' בהגהות הגר"א

חמץ בפסח ישרף סתם לן תנא כר"י. בשאגת אריה סי' פ"ז כתב דיש לפרוך על הקל וחומר ומה מצינו דעביד מנותר דמה לנותר שאין היתר לאיסורו ולעולם בכרת תאמר בחמץ דיש היתר לאיסורו אחר הפסח ואפילו לר"י אינו אחר הפסח אלא בלאו ולא בכרת והביא דהא דיש היתר לאיסורו חשיב קולא מפסחים דף מ"ד דאמר ומה נזיר כו' ויש היתר לאיסורו כו' ע"ש:

והנה כהך יש היתר לאיסורו דנזיר שם דפרש"י דיש היתר לאיסורו אף תוך זמן ע"י התרת חכם ע"ש. כזה שייך גם בנותר דע"י שאלה והתרת חכם הותר הנותר וכמ"ש בטורי אבן בר"ה דף כ"ח ע"ב בד"ה הרי. משבועות דף כ"ד דיש שאלה אפילו לאחר זריקה דהא נותר דחשיב הוא לאחר זריקה דלא כהתוספות דכריתות דף י"ג ע"ש. ואם כן גם נותר חשיב יש היתר לאיסורו ע"י שאלה. זולת דאכתי יש לומר דעכ"פ חמץ קיל יותר מה שבלא שום פעולה קיל לאחר הפסח. עוד יש להעיר להסוברים דחמץ בפסח לא חשיב דשיל"מ משום דחוזר ונאסר לשנה הבאה כמבואר ביור"ד ס"ס ק"ב ע"ש. מטעם זה נמי לא יחשב יש היתר לאיסורו אע"ג דאחר הפסח הותר כיון דאותו חמץ חוזר לאיסורו בפסח אחר. והא דנותר לעולם אסור הוא ומשום דלעולם יש עליו שם נותר אבל שם חמץ בפסח אי אפשר אלא בפסח. ועכ"ז יש לומר דהא גופא מה דנותר שם איסורו שייך לעולם משא"כ חמץ דלא שייך עליו שם האיסור רק בפסח זהו נחשב חמץ קיל מנותר ואכמ"ל. והרא"ש פ' כל שעה סימן ג' כתב לרבנן דר"י דאיכא לאקשויי מה לנותר שכן קודש ע"ש. והיינו דחולין מקדשים לא ילפינן חומרא כדאיתא בפסחים דף מ"ה. וצריך טעם לר"י דיליף חולין מקדשים וע"ש בפ"י. והנה במלא הרועים חלק שני ערך חולין מקדשים לא ילפינן. הוכיח דילפינן חומרא בחולין מקדשים בקל וחומר ע"ש. ולפי זה ניחא למאי דיליף בפסחים דף כ"ז מתחילה דחמץ בשריפה מקל וחומר מנותר. וכן לפרש"י דגם אחר דדן דין אחר הוא גז"ש. יש לומר דגז"ש לא גרע מקל וחומר וילפינן בזה חולין מקדשים. אך למש"ש בתוד"ה אין. דין אחר הוא מה מצינו. תקשי כנזכר. ולכאורה יש לומר לפרש"י בסוכה דף ל"א ע"א בהא דר"י לא מקיש אתרוג ללולב דכתב לא ניתנו כל הי"ג מדות לדרוש מעצמו זולת הקל וחומר וכתב בגנת ורדים אליבי' דה"ה מה מצינו אין דורשין בלי קבלה ולכן עונשין על מצינו אליבי' ע"ש. ואם כן אפ"ל דר"י לשיטתו כיון דע"כ נתקבל המ"מ ללמוד חמץ מנותר שפיר ילפינן חומרא בחמץ דחולין מנותר דקדשים אף דקדשים חמירי בעצם. ורבנן דר"י לשיטתם דס"ל דכל הי"ג מדות זולת גז"ש דרשינן מעצמנו הלכך יש לומר דאין למילף חומרא בחמץ דחולין מנותר דקדשים. אך בג"ו שם ד"ה הן אמת. הק' לרש"י אם המ"מ דחמץ מנותר ה"ל לר"י בקבלה. למה דן מתחילה קל וחומר פ"ש ואכמ"ל בזה. ולכאורה יש לומר למש"ש בפסחים הפ"י בטעם הפוסקים דלא כר' יהודא ומשום דאין לסמוך על סתמא דהכא דשמא נשנה הסתם קודם והדר המחלוקת דפסחים דאין סדר למשנה בתרי מסכתא והא דלא חשו להחמיר בשריפה מספק. משום דהנקברין דאפרן אסור הוי נמי דאורייתא ואם כן אדרבה ניזיל לחומרא שלא לשרוף ע"ש. ואם כן יש לומר דאף ע"ג דלהצריך דוקא שריפה חשיב חומר בצד מה. מכל מקום כיון דגם בהצד דקבורה איכא חומר הא דאפרן אסור מדאורייתא כמ"ש מהפ"י. ה"ל כשקול וע"כ נוכל ללמוד להצריך שריפה בחמץ דחולין מקדשים דנותר כיון דבצד מה שריפה קיל דאפרן מותר. [הגה"ה. אך למ"ש הרש"ש דלטעם התוספות דנקברין אפרן אסור משום כיון דלא צוותה התורה על ביעורן משיך איסורייהו לעולם אם כן בחמץ גם לרבנן דסבירא להו מפרר וזורה לים אפרן מותר הואיל וצוותה התורה תשביתו בכ"ד שאפה יכול להשבית ה"ל נעשית מצותו כו' ע"ש [וכזה אמר חתני הגאב"ד דסימנא מהו' ר' יהודה ליב נ"י דאי קבורת מת מה"ת ה"ל להיות מותר עפרו אחר שנקבר ונעשית מצותו]. ולפי זה יש לומר דלהצריך דוקא שריפה הוי רק חומר דכיון דבחמץ גם בלא שריפה אחר הפירור אפרן מותר כמש"ש מהרש"ש. ע"כ הגה"ה]. ועפ"ז יש לתרץ קו' הצל"ח בפסחים דף כ"ח ריש ע"ב לר"ש אף דלית ליה קרא לאסור חמץ אחר זמנו מכל מקום ניליף במה מצינו מנותר שישנו בבל תותירו ואסור לעולם אף חמץ שישנו בבל תותירו אסור לעולם כו' ע"ש. ולמשנ"ת ניחא כיון דהא דלאסור לעולם הוא רק חומרא א"א ללמוד חמץ דחולין דנותר במה מצינו להחמיר כנ"ל לכאורה. והנה באור חדש בפסחים שם הקשה אמאי פסקינן מספק הי נשנית ברישא דצריך שריפה הא בחדא מסכתא לכ"ע יש סדר למשנה ולעיל מוקמינן משנה דכל שעה כר"י בהא דקתני ולא יסיק בו תנור וכיריים לא נצרכה אלא לר' יהודא כו' הרי הוי בחד מסכתא סתם ואתר כך מחלוקת ואין הלכה כסתם וה"ל למיפסק הלכה כחכמים ע"ש. ואיני מבין דודאי הא דסתם ואחר כך מחלוקת דאין הלכה כסתם הוא רק אם לא נאמר עוד סתם אחר המחלוקת אבל ביש סתם אחר דידעינן דנשנה אחר המחלוקת כמו בחד מסכתא. מסתבר דלא יגרע מחמת הסתם הראשון שנשנה קודם המחלוקת ואחר אחרון אני בא. ואם כן בתרי מסכתא כנד"ד דמספקינן דשמא סתמא דהכא נשנה אחר המחלוקת שבפסחים למה יגרע מחמת שבפסחים יש עוד סתם קודם המחלוקת סוף סוף מחמת הספק דשמא הסתם דהכא הוא האחרון להמחלוקת יש להחמיר מפני זה הספק כנ"ל נכון

לא טהורין ואסורין. נ"ל דלשון ואסורין לשון רבים לאו דוקא הוא ולא קאי אלא על בשר המת דאסור בהנאה כדאיתא בע"ז דף כ"ט ע"ב ובכמ"ד. ולא על דם הנדה דאינו מאיסורי הנאה ואי מדאיתא בשבת דף פ"ב דעכו"ם מטמאה במשא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה ה"נ נקיש להיפך נדה לעכו"ם שיתסר בהנאה. דאם כן גם נדה עצמה יהא אסור ליהנות ממנה שום הנאה והא ליתא. וע"כ צריך לומר כמ"ש

עולת העוף שנתמצה דמה מוראתה ונוצה שלה יצאו מידי מעילה. בהגהת הרש"ש הק' מאי תלי במיצוי הא עדיין לא גמרו מצותן עד שישליכם אצל המזבח ע"ש, וכבר, קדמו להקשות הכי התוספות ביומא סוף דף נ"ט ותירצו כיון דהשלכה לא אשכחן דבעי בגדי כהונה כנעשית מצותו חשבינן ליה כו' ע"ש. ואעורר במאי דאיתא בת"כ ויקרא דבורא