מלאכת חושב צה

דנדבה פ"ט בקרא דוהסיר את מוראתו בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח כו' דריש והשליך אותה ולא פסולה אותה לא חטאת העוף אותה בהשלכה ולא עולת בהמה בהשלכה כו' וכתב בהתורה והמצוה אותה ישליך ר"ל עולת העוף לא זולתה שהם חטאת העוף ועולת בהמה ועיקר המיעוט על עולת בהמה [דהוי טעון מדין קל וחומר דאחר שפסל בו העור שכשר בעוף כ"ש בית הראי שפסל בעוף ומ"ש והקרב ירחץ היינו קרבים שאין בהם ראי] אבל על חטאת העוף אצ"ל מיעוט דהא אינו קרב רק נאכל לכהנים עכ"ד. ותמהני דאטו בהשלכת גוף העוף איירינן דתימא דבחטאת העוף לא שייך זה. הא בהשלכת מוראה ונוצה קיימינן. וזה אסור בהנאה גם בחטאת לכהנים כמבואר ברמב"ם פרק ב' ממעילה הלכה ו'. ושפיר ס"ד דגם בחטאת העוף יצטרך השלכה דנלמוד מעולת העוף קמ"ל מיעוט דאף דאסור. השלכה לא צריך. ובהא דהוי ס"ד דיצאו מידי מעילה משמע דמותרין גם לכתחילה. לכאורה הוא נגד הא דדייקינן בפשיטות במעילה דף ז' דף ח' מלשון אין בו מעילה. דמשמע דאיסורא איכא. ואולי נחלק בין לשון אין בו מעילה. ללשון יצאו מידי מעילה

ושמו בנחת כו' ושמו שלא יפזר. לכאורה בנחת ושלא יפזר דבר אחד הוא דבמניח בנחת אינו מפזר. אך לפירש הרמב"ם ספ"ב מתמידין ומוספין על הוצאת הדשן מחוץ לעיר שיניח במקום שאין הרוחות מנשבות בחזקה ולא חזירים גורפים אותו ולא יפזרנו שם שנאמר ושמו שיניחנו בנחת לפי זה יש לפרש בנחת על המקום שיהא שם מנוח מרוחות וחזירים. והיה אפ"ל דשם תו אין קפידא גם אם יפזרנו. לזה אשמעינן דגם שם שלא יפזר

תם ונשלם