מלאכת חושב צב

לבדה"ב עובר בעשה ול"ת כדאיתא לעיל דף ז' ע"ב. לא ה"ל לגזור מדרבנן שלא לפדותן אטו קדשי מזבח כיון דהוא מילתא דלא שכיחא שיעבור על איסור ולכך צריך טעם להא דבעי קבורה רק משום המעלה דהוו חזו להקרבה דזה שייך גם במילתא דלא שכיחא כיון דאינו גזירה

קדשים שהפילה יקברו. בזבחים דף פ"ד ע"ב בתוד"ה ומוציא דקדקו דמשמע דר"ש לא פליג ע"ז והרי ר"ש סובר ולדות קדשים בהוייתן קדושים וא"כ בהפילה לא חל קדושה וכמו טומטום ואדרוגינוס וכתבו דיש לומר דנפל עדיף מטו"א כיון דאי הוי בר קיימא היה חזי להקרבה ע"ש. ולכאורה י"ל כן לסברת ר"ל ברפ"ד דיבמות בחולץ למעוברת והפילה דאינה חליצה דלא אמרינן תיגלי מילתא למפרע וכדפי' שם הנימוק"י דשמא בשעת חליצה היתה ראויה לילד ולד גמור אלא אח"כ נתחדש סיבה להפיל ע"ש. וא"כ ה"נ י"ל דקודם שהפילה היה מקום לחול קדושה מטעם שהיה עומד להקרבה כשתולד. דיש לומר דאח"כ נתחדש סיבת ההפלה. אבל לריו"ח שם דסובר דהוי חליצה דבהפילה אמרינן תגלי מילתא למפרע דבת חליצה הואי ה"נ כיון דהפילה נימא דהיתה עומדת מתחילה לכך ולא היתה חזי מעולם לבוא להקרבה ואי בהוייתן קדושים ה"ל כטו"א. וע"כ צ"ל לריו"ח כמש"ש התוס' דר"ש יפלוג ע"ז. ועוד נראה דגם לר"ל צ"ל הכי דהא ביבמות שם גם לר"ל דמצריך חליצה אחרת אינו אלא מספק דשמא לא היתה ראויה אז בשעת חליצה להפיל ופשיטא דנמי י"ל שמא היתה ראויה ועומדת אז להפיל וכמש"ש הריטב"א והובא בספרי נש"ר שם בד"ה תיגלי ע"ש. וה"נ לא צריך קבורה אלא מספק דשמא היתה ראויה מקודם לבוא לידי הקרבה וא"כ אכתי תקשי בהא דאם הפילה שליא תקבר. דהרי בחולין דף ע"ז ע"ב בהא דתנן במכרת שהפילה שליא ישליכוה לכלבים אמרינן משום דמחצה זכרים ומחצה נקיבות סמוך מיעוטא דנדמה למחצה נקבות ה"ל זכרים מיעוטא. ובמוקדשין תקבר מ"ט רובא בר מיקדש הוא דבין. זכר בין נקבה קדוש חוץ מנדמה ע"ש. ולהמבואר דגם אם אינו נדמה איכא ספק שמא היתה עומדת מתחילה להפיל דלא קדשה באופן זה אי בהוייתן קדושים א"כ כשתצרף לזה הספק שמא בהשליא היה נדמה דבכה"ג לא קדוש אף אם יולד למ"ד בהוייתן קדושים כמש"ש התוספות בד"ה רובא. אם כן ה"ל נגד הצד שמא היה עומד אז להולד ולד שאינו נדמה. רובא להתירה וישליכנה לכלבים גם בקדשים וע"כ דפליג ר"ש ע"ז. אך י"ל למ"ש בספרי נש"ר שם מהכתונת פסים שם כיון דרוב נשים ולד מעליא ילדן מסתבר לומר דמתחילה היה ולד זה בר קיימא והשתא גרם לה איזו סיבה שתפיל דומיא דגבינות מבהמה שנמצאת טריפה דמתירין משום חזקה מכח רוב דרוב בהמות כשרות ואמרינן השתא נטרפה יעו"ש. וא"כ ה"נ נימא מכת הרוב דהיתה עומדת מתחילה לילד ולבוא להקרבה ורק אחר כך גרם איזו סיבה שתפיל. ואם כן אף כשתצרף המיעוט דנדמה ה"ל רק תרי מיעוטי מיעוט דעומדת מתחילה להפיל ומיעוט דנדמה ואכתי ה"ל כפלגא ופלגא כעין שכתב הר"ן בחולין דף ס"ג דכיון דיש בין עופות הטהורים ביצים טריפות אלא דכשרות רובא ובהצטרף דעופות טמאים אף שהוא מיעוט הוי תרי מיעוטי דחשיב כפלגא ופלגא ע"ש. וה"נ דכוותי' ושפיר תיקבר גם לר"ש מספיקא. עי"ל ע"פ מ"ש בספר שב שמעתתא ש"א ס"פ י"ח מתשובת הריב"ש דרק בספק שבטבע כהא דמחצה זכרים מחצה נקבות אמרינן סמוך מיעוטא למחצה וה"ל רובא אבל בספק שאינו בטבע ונרצה לדון מתורת ס"ס צריך שיהיה ב' הספיקות שקולים ע"ש באורך. וא"כ ספק זה אם מתחילה היתה עומדת להפיל או היה עומד להולד ואתר כך גרם סיבה שתפיל אינו כמחצה ומחצה דבטבע אלא ספק בעלמא מיקרי וצריך שיהא עוד ספק שקול כשנרצה לדון מתורת ס"ס ולזה לא יצטרף מיעוט דנדמה לדון ביה מתורת ס"ס ושפיר תיקבר השליא גם לר"ש כנ"ל. ובשדי חמד מערכת כ' כלל ל"ח הביא מהאחרונים דקבורתו רק מדרבנן מחשש תקלה יעו"ש באורך. והנ"ל קצת ראיה מפסחים דף כ"ב דפריך למ"ד דלא תאכל משמע גם איסור הנאה מדכתיב לא תאכל דם ושרי בהנאה ומשני שאני דם דאיתקיש למים דכתיב על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרין אף דם מותר כו' ע"ש. ואי איסורי הנאה צריך קבורה מן התורה. וגם במשקין שייך קבורה כדפרש"י בהא דערלה וכה"כ את שדרכן להקבר יקבר דהיינו משקין. הרי מדכתיב על הארץ תשפכנו לחוד ידענא דשרי בהנאה מדלא אצרכי' קבורה ולמה לי כמים. אלא ע"כ דהקבורה באיסורי הנאה רק מדרבנן ושפיר צריך ההיקש דלמים להא דמותר בהנאה. ובתפארת ישראל כתב דשייר מת דצריך קבורה ע"ש. ולהמבואר יש לומר דלא חשיב הכא אלא הנך דלא צריך קבורה רק מדרבנן משא"כ מת דצריך קבורה מה"ת עי' סנהדרין דף מ"ו וברמב"ם ר"פ י"ב מהל' אבל ובלח"מ שם [אך לכשתעיין בב"ק דף קי"ו ובספרי כובע ישועה שם ד"ה תשפך. משמע דבמשקין יש לסלק חשש תקלה באופן בלי קבורה]. ולכאורה קשה למ"ש דבקדשים שהפילה ובהפילה שליא אינו רק ספק איסור הנאה ואי הקבורה באיסור הנאה ודאי אינו רק דרבנן למה נחמיר בספק להטעין קבורה. ובני הרב הגאון מהו' צבי ארי' נ"י הרב דקאפצאווא אמר כיון דבהנאה אסור מספק מפני שהוא ספק תורה ראוי להחמיר גם בענין הקבורה אף שאינו רק מדרבנן ול"ד לשאר סד"ר דאזלינן לקולא ויש מקום לדבריו ועי' בערוגות הבושם סימן נ"ז ס"ק י"א בהא דאיסור סחורה בספק איסור תורה ואכמ"ל. ובמש"ש בשדי חמד דה נקברין דאפרן אסור הוא רק דרבנן. כ"כ הפ"י בפסחים דף כ"ז ע"ב בד"ה חמץ ע"ש [והשאגת אריה סימן פ"ז לא נחית לזה]. וכן נ"ל מהא דחולין שנשחטו בעזרה ישרפו מגזירה אטו קדשים שנפסלו שיאמרו נמי בקבורה כדפרש"י וכדאיתא בחולין דף פ"ה ע"ב. ואי נקברין אפרן אסור מה"ת איך ס"ד לשרוף חולין שנשחטו בעזרה דלא הצריכה תורה לשורפן דיבואו להתיר אפרן שלא כדין. ואף כשנימא דישרפו ויתסר אפרן איכא למיגזר שלא ישמעו לאסור אפרן כיון שאינו כן בכל הנשרפין. ומאי אולמי' דהך גזירה אטו קדשים שנפסלו מהך גזירה דיתירו אפרן. אלא ע"כ דנקברין אין איסור אפרן אלא מדרבנן ואם כן אין לגזור אטו זה כנ"ל לכאורה. ועי' מג"א ריש סי' תמ"ה

והערלה וכה"כ. פרש"י דערלה מכלאים גמרה דכתיב פן תוקדש תוקד אש. ולשון התוספות דאיתקש לכה"כ. וכבר כתב התוי"ט דאינו היקש אלא ילפותא בעלמא ע"ש ובפ"י בסוכה דף ל"ז ע"א בד"ה ושל ערלה פסולה. ולכאורה יש לעיין בהא דקדושין דף ל"ח ע"ב דאיתא דערלה בח"ל הללמ"מ והכלאים מד"ס. ואם ילפינן הכא ערלה, מכה"כ במה מצינו להצריך שריפה בערלה ניליף נמי כה"כ מערלה במה מצינו לענין שיאסר בח"ל מהללמ"מ. וכדאיתא מ"ד במכות דף י"א ע"א דגם להללמ"מ ילפינן מהיקש. אך באמת לא דמי מ"מ להיקש וכמ"ש בבאר יעקב בכללי הסוגית דכל המדות זולת היקש דינו כקל וחומר דלא דיינינן מהלכה עי' בשבת דף קל"ב ע"ש. וצע"ק דהמ"מ הוא דתרווייהו איסורי הנאה נינהו ע"ש בתוי"ט. וא"כ למה שמצדד בגנת ורדים כלל מ"ח דגם במ"מ שייך לומר דהיכא דסופו להקל אין למידין ע"ש. והוא הוא סופו להקל כשאין לו עצים. אך למ"ש בשדי חמד מערכת כ' כלל קנ"ו דלא שייך זה אלא בחמץ דכל זמן שאינו מבער עובר בלא יראה וכן בסוכה לסכך בד' מינים דכשלא יאכל בסוכה ביטל המצוה אבל במה שאין לו זמן קבוע דיכול למצוא אח"כ לא שייך ביה סופו להקל