מלאכת חושב פח

בין נדבת צבור לדיחיד. ובקרן אורה שם מחלק דרק הקדש חפץ שלא ניתן להוצאה אינו מתחלל על שכר האומנין אבל מעות למה לא יתן אותו בשכר המלאכה כיון שע"מ כן הוקדשו כו' ע"ש. וגם לדבריו קשה לאוקמי הא דהכא דוקא במעות ותיתי ככ"ע. דא"כ לא צריך ע"ז קרא דועשו לי משלי כיון דסברא פשוטה היא שע"מ כן הקדישו. וגם הרי התוס' שם לא ס"ל חילוק דהק"א הנזכר. וקצת היה אפ"ל כפי הגירסא בירושלמי ד' שקלאוו פ"ד דשקלים על משנה ו' מ"ט דבן עזאי שאין ההקדש מתחלל על המלאכה אלא המעות. יש לפרשו דמעות מתחלל על המלאכה לכ"ע וכסברת הק"א. אך להגי' שבירושלמי שם הנדפס בש"ס דפוס ווארשא שאין ההקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות. אין לשון זה מתפריש אהא דמעות הקדש יוכל להתחלל על שכר האומנין. ולכאורה יש לתלות הא דחילול הקדש על המלאכה בהא אי אומן קונה בשבת כלי או לא. דאי קונה הרי ההקדש מתחלל על דבר מוחשיי דהיינו הדבר שפעל בו האומן או הבונה דהיה קצת קניינו דהאומן ובתמורת הדבר דההקדש נקנה בחזרה לההקדש. ואי אין אומן קונה מידי בשבח כלי ורק חיוב על ההקדש רמי לשלם שכר הפעולה ראוי שלא תתחלל על ההקדש המלאכה כיון שלא נכנס שום דבר לרשות הקדש תמורת מה שנותן ההקדש השתא. אך אי אין מתחלל זולת כשנכנס דבר להקדש תמורתו. ממילא לא שייך בהא דהקדש הא דאומן קונה בשבח כלי דבמאי יקנה החפץ דההקדש כיון שלא נכנס דבר מוחשיי אחר לההקדש ואף דקניית אומן בשבח כלי אינו רק קצת קנין. מ"מ גם הקצת קנין בדהקדש לא שייך לפי"ז ואכמ"ל:

מדשאר נכסים לא לקדשי מזבח בהמה נמי לא לקדשי מזבח. וצ"ע כיון דאין חולק נדרו וגם בשאר נכסים משכחת לה דמיהן למזבח. נימא איפכא דכולן למזבח שוב ראיתי שכזה הק' בירושלמי פ"ד דשקלים הלכה ז' לזעירא דסובר דבמקדיש נכסיו לכ"ע לבדק הבית מפני שאין אדם חולק נדרו דנימא איפכא וכדפירש בקרבן עדה דספיקא לחומרא ותי' הירושלמי מדאמר סתם נכסיו ולא פירש שמקדיש בהמות ה"ל כמפרש שיהא לבדק הבית ע"ש בק"ע וכן אפ"ל לפי סוגיא דידן לר"א. אף דצע"ק בתירוץ הירושלמי דמאי ראיה מדלא פירש דמקדיש בהמות. דכיון דרצה להקדיש כל נכסיו נימא דלא רצה להטריח ולהאריך בלשונו וכללן בקיצור בלשון נכסיו אף אי כוונתו היה כולו למזבח. דהרי גם בהמה איקרי נכסי כדאיתא בב"ב דף קנ"א ע"א כמו שאר נכסים ולמה ליה לפורטם. ואולי הסברא דסתם הקדש עכ"פ בשאר נכסים לבדק הבית. אלים מהסברא דבבהמות דלא שביק מאי דחזי למזבח להקדישם לבדק הבית. ולכך נגררו הבהמות בתר שאר נכסים מחמת דאין חולק נדרו. מלומר שיגררו שאר נכסים בתר הבהמות. ובמה דחשבו ספיקא לחומרא כשנימא דיהא לקדשי מזבח. לכאורה הא יש דברים שחמור קדשי בדק הבית מקדשי מזבח כדאי' במשנתינו י"ל משום דנפישי החומרות דקדשי מזבח מהחומרות דקדשי בדק הבית ולכך קדשי מזבח חשיב יותר חומרא. ועי' בש"ך ביו"ד סימן רנ"ט ס"ק י"ד ודוק ואכמ"ל בזה. ועי' מ"ש לעיל דף כ' ע"א בד"ה ודמיהן וצ"ע בכ"ז

לאתויי שפויי וניבא. עי' מ"ש התוס' דמיירי במקדיש את החורש דאי בגזברים שלקחו עצים אומר במעילה דף י"ד דאין מועלין בשיפוי ונביה וכדפרש"י שם דהגזברין לא לא הקדישו השיפוי ונביה. ובקרן אורה שם כתב דמהרמב"ם בחיבורו [פ"ה ממעילה ה' ח'] נ"ל דאין מועלין בשיפוי ונביה משום דאין ראויין לשום מלאכה כו' והא דמקדיש החורש מועלין בכולו פירש דאדסמיך ליה קאי דבהקדיש האילן אין מועלין בקן שבראשו אבל אם הקדיש החורש כולו מועלין גם בקן שבראש האילנות או מה שביניהם כו' ע"ש. ותמהני דא"כ איך יפרש הרמב"ם הא דהכא הקדש בדק הבית חל על הכל כו' לאתויי שפויי וניבא דמשמע דיש בהו מעילה דודאי לענין מעילה איירי. וע"כ דחזי למידי וכדפרש"י בניבא דראוי לזבל. ומסתמא גם שפויי חזי למידי. ומה שנרשם הכא בעין משפט רמב"ם שם ה' ט'. הנה שם לא כתב רק הא דאין מועלין בשיפוי מעצים שקנו גיזברים [די"ל בזה הטעם כמ"ש מרש"י]. ומהא דמועלין בשיפוי דמקדיש את החורש לא הזכיר כלל וזה צע"ק. ובמ"ש ר"ג הכא משא"כ בקדשי מזבח כדאמרינן במעילה דף י"ד גיזברין שלקחו עצים למערכה מועלין בעצים ולא בשיפוי ונביה. סותר עצמו לפירושו שם גיזברים שלקחו עצים כו' לצורך קורות ע"ש. והוא לבדק הבית והטעם כמ"ש מרש"י. וע"כ משא"כ בקדשו מזבח יתפרש על היחיד שמקדיש עצים למערכה

ומועלין בגידוליהן לאתויי מאי. כתבו התוס' הלשון קשה דהל"ל למעוטי מאי. והנה בעין זוכר להגאון חיד"א מערכת הלמד אות ז' הביא מהתוס' נזיר דף ס"ב ע"א דלאתויי דשם הוי כמו למעוטי ע"ש. ומהא דהכא לא הביא

ואפי' למ"ד מועלין בגידולי מזבח ה"מ גדולין דחזי למזבח פרש"י כגון ולדות קדשים ובתוס' כתבו דולדות אינן קדושים מטעם גידולים אלא מטעם דכתיב יהיו לך אלו ולדות לעיל דף י"ז. והנה באמת לא נקיט שם הגמרא זה אהא דקדושים אלא אהא דקרבים. ועי' מ"ש בקרן אורה במעילה ריש דף י"ב דבקדשים היוצא מהן כמותן בין בקדשי מזבח בין בקדשי בדק הבית לכן מועלין בקדשי בדה"ב בחלב ובצים משום דגם הן חזיין לבדה"ב אבל בקדושת מזבח אף דהן כמותן ואסורים בהנאה א"ב מעילה משום דלאו גופא דזיבחא הוא ולא מיקרי קדשי ה' כו' ע"ש. וכשנימא כן אין לשון התוספות מדוקדק מה דמשמע מדבריהם דעיקר קדושת הולדות הוא מקרא דיהיו לך. והכי הל"ל דמעילתן אינו מטעם גידולין אלא מטעם דכתיב יהיו לך דמזה ילפינן דקרבים והלכך בכלל קדשי ה' הוא. גם מ"ש התוס' וע"ק דלא אשכחנא שום תנא דאית ליה מועלין בגידולי מזבח כו'. דמשמע דקאי על פרש"י דמוקי בוולדות קדשים וע"ז כתבו דליכא מאן דסובר שימעלו בהן וזה צריך טעם כיון דמיקדש קדשי וגם קדשי ה' חשיבו מדילפי' מיהיו לך דקרבים ולמה לא ימעלו בהן. ולכאורה י"ל לפ"ש הקצה"ח סי' ר' במ"ש הרמב"ן בחידושיו פ' הספינה בהא דאין מועלין במה שבתוכו. דאף דיש יד להקדש לזכות אין מעילה בזכייתה והסביר הקצה"ח דאין מעילה אלא בהקדש שהוקדש ע"י אדם אבל זה שאינו קדוש ע"י דעת אחרת מקנה רק ממילא זכי הקדש בתורת חצר אין מועלין בו כו' ע"ש. וא"כ ה"נ ולדות קדשים דאין קדושתן ע"י אדם אלא מכח אמן קדשי ועי' לעיל דף י' בתוד"ה ואזדא. לית בהן מעילה מה"ט. והא דמועלין בחלב ובצים דקדשי בדה"ב. נימא דהם יותר חשיבו גוף ההקדש מן ולד וכדאיתא בס"פ הקודם דולד מאוירא רבי וביצה מגופא דתרנגולתא קא רביא וכן נימא בחלב דהוא כאבר מן החי עי' בכורות דף ו' ע"ב. ועי' רש"י בבכורות ריש דף ט"ז ובהגהת הרש"ש שם ואכתי צ"ע בכ"ז ואכמ"ל

דף ל"ב ע"א אחד קדשי מזבח וא' קדשי בדה"ב אין משנין כו'. עי' מ"ש הרמב"ם פ"ד מתמורה הלכה י"א דבהקדש להיכל לא יקדיש למזבח לבדק והראב"ד השיגו דמבדק לבדק מצי לשנות כו'. ובמעין החכמה פ' בחקתי העיר דלא גרע מקדושת ביהכנ"ס ושאר תשמישי קדושה דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה כדאיתא במגילה דף כ"ו ומנחות דף צ"ט ע"ש. אמנם נ"ל דאף אי אסור לשנות ולהוריד מקדושה חמורה לקלה. עכ"פ לא יהא על עקימת שפתיו מה שמשנה בפיו. לאו. דבקדשי מזבח עובר בל"ת דלא יקדיש אף דלא אהני מעשיו. לא ניליף מזה על שינוי דמבדק לבדק שיעבור בל"ת בזה אף דלא אהני מעשיו. ומלשון הרמב"ם עובר בל"ת