מלאכת חושב פו

ואם היה ע"ז קבלה מחז"ל לא תקשי. אך מהסברא יותר נראה. דלולא שהחסרון בעצם הולד שנתעברה בטריפותה היתה יכולה להוליד אותו כמו דיכולה להוליד העיבור דקודם הטריפות [דמנלן מסברא לומר דאחר נתינת הכח בטריפותה לעיבור לא יכלה עוד תת כח אח"כ ללידה] אלא החסרון הוא בעצם הולד והעיבור דשעת הטריפות. ואם כן גם בזכר טריפה אף אם תתעבר ממנו לא יבוא לכלל לידה. איברא גם להפר"ח אין ללמוד דכמו דנקיבה אין מתעברת כן הזכר לא יעבר. דמי יודע אם טבען שוה. וכמו דחזינן בזקנה שפועל יותר על מניעת העיבור בנקבה מבזכר באדם ומעשים בכל יום יוכיחו וע"כ צריך ראיה מהש"ס. ושם הביא מתשובת רעק"א סימן ר"ד דאס"ד זכר טריפה מוליד נוקמה לפלוגתא דר"א ור"י כשהאב טריפה והוליד מכשרה ופליגי בזה וזה גורם. ודחה בעמודי אור דולד מכשרה שהולידה מזכר טריפה לכ"ע מותרת דלא עדיף זרע הזכר לאסור בזה וזה גורם מאפרוח הנולד מביצת טריפה דשרי משום דהתהוות האפרוח הוא לבתר דמסרח והוי עפרא ואין הבא מכחו נאסר כו' ושאני באם טריפה שהולד עיקרו מכחה בא והביא התוס' דע"ז דכ"ד ע"א ד"ה ישראל. בחשש רביעה להצריך שימור גם לאב שהולד מכחו בא וכתב דש"ה דלאו איסורא הוא דנימא עפרא בעלמא דלא שייך שם היתר זה כו' ע"ש. והנ"ל להליץ בעד הגרע"א דהיה שייך סברת העמודי אור אי איסור טריפה לגביה היה תלי רק באיסור אכילה דהדיוט דאז הוי אמרינן היכא דאין בהדבר שממנו נתהוה משום איסור אכילה שרי לגבוה. אבל למאי דאיתא לעיל דף כ"ט ע"א דאי ממשקה ישראל מן המותר לישראל לא ידענו רק נולדה טריפה ממעי אמה דומיא דערלה וכה"כ אבל בהיתה לה שעת הכושר דג"כ אסורה לגבוה אינו תלוי באיסור אכילה דהדיוט אלא ילפינן מקראי אחרינא איסורם לגבוה ומה דלא נלמד מן ממשקה המותר. אין לתלותו באיסור והיתר. א"כ מה בכך דאין לאסור באכילה מכח זרע הזכר הטריפה כיון דלא דיינינן באיסור זה דלגבוה מצד איסור אכילה דלהדיוט ושייך שפיר בזה לאסור לגבוה משום דבא מכח האב הטריפה דאסור לגבוה וה"ל כהא דנרבע שכתבו התוס' בע"ז דהיה שייך לאסור הולד שבא מכח האב הנרבע דלכן הקשו דניבעי שימור גם לאב לר"א דסובר זוז"ג אסור. וה"נ שייך לאוסרו מחמת שבא מכח האב הטריפה ול"ד לאפרוח מביצה טריפה שמותרת גם לגבוה דש"ה כיון דהביצה אינה ממין הקרבנות אין לדון בה רק מצד איסור אכילה. ומ"ש בעמודי אור דהרי שם תירצו הואיל ואשתני שרי גם לגבי איסור נרבע דקדשים. נ"ל דלמש"ש התוס' בתירוצם כיון דטעמא דבזיא מילתא דמה"ט אמרינן דנרבעו כשהן חולין מותרין כיון דאשתני לא בזיא מילתא ה"נ בזרע האב לא מינכרא ולא בזיא מילתא. וא"כ בטריפה דלא נקטו טעם דבזיא כבנרבע [וצ"ע ברמב"ם פ"ב מאיסורי המזבח הלכה י'] י"ל דהאיסור מפני איזו שינוי טבעיי שבולד שבא מטריפה ושפיר שייך האיסור גם מחמת זרע האב הטריפה וא"ש ראיה דהגרע"א למאי דאי' בחולין סוף דע"ט דלר"א ספוקי מספ"ל אי חוששין לזרע האב. ואי חוששין חשבינן הולד גם ממינו של אב כמש"ש בעמודי אור. ואי זכר טריפה מוליד ה"ל לאוקמי פלוגתייהו בהכי כנזכר. ודע דלמאי דמשמע גם מדברי העמודי אור דאם אין חוששין לזרע האב ודאי לא הוי איסור בולד נרבע דזכר. לכאורה יש לתרץ קו' התוס' בע"ז דכיון דמספ"ל לר"א אי חוששין לזרע האב וכנזכר. הלכך לא צריך האב שימור דשרי מטעם ס"ם דשמא לא נרבע אביו ואפילו נרבע שמא הדין דאין חוששין לזרע האב וגם ספיקא דדינא מצטרף לס"ס ועי' בתשו' רעק"א סי' ל"ז דלא כב"ש באה"ע סי' קנ"ה ס"ק ל"ב וע"ש בדגמ"ר] ועי' בבאר יעקב ביו"ד סימן נ"ז ואכמ"ל. ודע דמ"ש התוס' לחלק בהא דעובר ירך אמו דשאני טריפות דתלוי בחיות ובריאות כו'. הנה בב"ק דף מ"ז ע"א בתוד"ה מ"ט. לא הזכירו אלא ממה שיש להעובר חיות בפ"ע. והבאתי בספרי כובע ישועה שם דמהרשב"א משמע דאי טריפה חיה. ועובר ירך אמו ולד טריפה אסור והקשיתי ע"ז וכתבתי להסביר דגם אי טריפה חיה עכ"פ הטריפות פועל איזו שינוי בגוף הנטרף ושייכא סברא זו דאינו פועל השינוי בהעובר ע"ש. ומהתוס' דהכא דהוסיפו תיבת ובריאות משמע כמו שכתבנו

אבל גבי ביצה כו' עפרא בעלמא הוא אפי' ר"א מודה. ויש לעיין מ"ט דר"ה דלא נחית לסברת אביי. והנ"ל בשנבין בולד טריפה מי המה הזוז"ג. דרש"י פי' לעיל בסוף הדף דהאב והאם המה חשיבו הגורמים. והנה ביד מלאכי בכללי הדינים סימן רט"ו אות ג' הביא מהרמב"ן דאפי' למ"ד זוז"ג מותר מודה היכא דגורם דאיסור וגורם דהיתר אין מתערבין זה בזה רק כל אחד לחודיה קאי כו' ושדעת רש"י אינו כן והק' להרמב"ן מהכא דחשבינן בולד טריפה זוז"ג והרי האב והאם כל חד לחודי' קאי וכתב דגורמין דולד הוא הזרע של הזכר והזרע של הנקיבה ושניהם מתערבין עכ"ד. והנה כבר כתבנו בדיבור הקודם מהעמודי אור דזרע הזכר כפירשא חשיב כהא דאפרוח שנולד מביצת טריפה דהכא ורק בהאם טריפה שהולד עיקרו מכחה בא הוא. דאסור ע"ש. ולי נראה דאם נידון מצד הזרע אין לחלק בין זרע האב לזרע האם ועי' בנדה דף ל"א ע"א בהחלקים שמצד האב ומצד האם. והא דפליגו אי חוששין לזרע האב. ובאם ודאי חוששין. אינו מצד דכחה יותר מדאב. אלא פלוגתתן הוא אי לדיני התורה מתייחס גם אחר אביו כמו לענין אותו ואת בנו משום דהולד אינו נודע כ"כ להתייחס אחר אביו כמו אחר אמו דבנה כרוך אחריה ולא אחר אביו. וי"ל דמש"ה פרש"י לעיל בסוף הדף דהגורמים הם האב והאם ולא הזרע שלהם. ומשום דאם נידון מצד הזרע הוא כפירשא גם מצד זרע האם דג"כ חשיב כפירשא [וממילא קמה ראיית הגרע"א דזכר טריפה אינו מוליד דאל"כ לוקמה באב טריפה שהוליד מכשרה עי' בדיבור הקודם]. וממילא תירוץ היד מלאכי דחשבינן הזרע להגורמים. לא יתכן לדברינו כיון דגם זרע האם פירשא הוא וע"כ אי טריפה יולדת ופליגי בזוז"ג מוכרחין לומר דהאב והאם שאינם פירשא המה חשיבו הגורמים אע"ג שהמה בעצם גורמים רחוקים יותר מזרע שלהם שהם גורמים קרובים. אך לפי מאי דקיי"ל דטריפה אינה יולדת ופלוגתייהו בעיברה ולבסוף נטרפה לענין אי אמרינן עובר ירך אמו או לא. י"ל דבאמת לא שייך בזה כלל הא דזוז"ג דאי מצד האב. והאם המה גורמים רחוקים ואם מצד הזרע שלהם לא שייך גורם דאיסור כיון דאז פירשא הוא גם זרע האם. ואם כן יש לומר דר"ה קאי באופן דנאמר דגם גורם רחוק חשיב גורם לאסור וכדאוקמי' הכי למ"ד טריפה יולדת אך צ"ע לפי הגירסא דלשתי הלשונות קאי עפרש"י ובצ"ק] ולכן מחלק דבולד אין גידולו כ"כ מסיבת אמו הטריפה משום דמאוירא רבי וכשני הפירושים שברש"י. משא"כ ביצה דעיקר גדילתה מגוף התרנגולת הטריפה והביצה שגופה טריפה ממילא האפרוח שבא ממנה אסורה מטעם דביצת הטריפה בעודה שלימה וטובה קודם שנסרחה חשובה גורמת להתהוות האפרוח אף שהיא גורם רחוק לא גרע מהאב והאם דחשיבו גורמים אף שגרמתן הוא גורם רחוק אבל למאי דקיי"ל דטריפה אינה יולדת ולא פליגי כלל בזוז"ג. י"ל דבאמת לא שייך בזה כלל, הא דזוז"ג. דאי מצד האב והאם המה גורמים רחוקים וגורם רחוק לא מצי לאסור ואי מצד הזרע שלהם שהוא גורם קרוב הוא כפירשא אז ולא מצי לאסור. ולכך סובר אביי דאפרוח שנולד מביצת טריפה לכ"ע מותרת דאין לאסור מצד גורם, דהביצה טרם שנסרח. דהוא גורם רחוק. ומצד. אחר שנסרח