מלאכת חושב פג

הגאון מהו' יהודא ליב נ"י הרב דק"ק סימנא למ"ש הר"ן בנדרים דף ד' דאין עונשין במה מצינו אמאי לקי כהן הבא על הכותית. והשבתי לו ע"פ מ"ש התוס' בע"ז דף ל"ו ע"ב בד"ה משום. לאביי דסברא דהא דמיתסרא כותית זונה לכהן מדאורייתא לאו משום זונה דכתיב בקרא מתסרא אלא מגזה"כ דכתיב בתולה מעמיו יקח אשה ולא גיורית ולאו הבא מכ"ע עשה ולהכי לא לקי ע"ש. וא"כ י"ל כן גם לרבא וממילא לקי מילפותא דמה מצינו דזונה כותית מזונה ישראלית. דכעין שכתב המ"מ פ"ב מהלכות מאכלות אסורות בהא דאין עונשין מה"ד דהוא רק היכא דבלאו הק"ו לא ידענו שום איסור אבל ביש איסור עשה בלא הק"ו ילפינן מן הק"ו עונש מלקות וע"ש בשעה"מ ובמלא הרועים ח"ש ערך עונשין מה"ד אות ט"ז והנמשכים וה"נ נימא כן גם להר"ן במה מצינו. וכיון דידענו איסור עשה מבתולה מעמיו נוכל למילף מלקות מן המ"מ ולא ביי דלא לקי הוא משום דלית לי' לימוד דמה מצינו זה. ובאמת נימא באידך המה מצינו דמה אתנן זונה כותית אסור אף אתנן זונה ישראלית אסור. דלא ילקה בהביא אתנן זונה ישראלית ומשום דאין עונשין ממה מצינו ובגמרא לא נקיט בזה רק לישנא דאסור. ויש לעיין דודאי אין למילף במה מצינו קל מן חמור להחמיר עליו. וא"כ הא דילפינן זונה כותית דאין זרעו מיוחס אחריו. מזונה ישראלית דזרעו מיוחס אחריו דשייך ביה ולא יחלל זרעו ונימא דמה"ט חמור זונה ישראלית משום דשייך בה חילול זרע משא"כ בזונה כותית. וצ"ל אף דקרא לא איירי אלא בזונה ישראלית דשייך בה חילול זרע. אין זונה כותית דל"ש בה חילול זרע בעצם ענין קל ועי' לשון הרמב"ם פי"ב מא"ב ה' ז' דעון זה כו' אל יהיה קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כו' והבן מן העכו"ם אינו בנו כו' ע"ש. ושפיר שייך למילף זונה כותית דלא איירי ביה קרא מזונה ישראלית דאיירי ביה קרא ומשום דהא דלא מיקרי זרעו אינו ענין קל יותר מהיכא דנקרא זרעו מחולל. אמנם הילפותא לאתנן ישראלית מכותית למ"ש הלח"מ פ"ד מאיסורי המזבח הלכה ח' ולהרמב"ם דגם רבא אית ליה גז"ש דתועבה תועבה ומיניה ילפינן לכותית והדר ילפינן ישראלית מכותית ע"ש. בזה תקשי לכאורה דהא דאין קדושין תופסין בכותית הוא חומרא בעצם ועי' בקדושין דף ס"ת ע"א בתוד"ה לחומרא. בזה תקשי איך שייך למילף במה מצינו קל מחמור. אך לכשתעיין היטב בלח"מ שם תראה שיש ליישב זה. ודע דהרש"ש הק' אהא דנקיט תועבה מקרא דכל אשר יעשה מכל התועבות האלה. ולא הביא מהקודם לפסוק זה דכתיב כמה פעמים התועבות באותה פרשה ע"ש. ולחקירת המלא הרועים ח"ש ערך גז"ש אות ט"ז אי בגז"ש צריך הקבלה דהך מלה נדרש בגז"ש עם הך מלה כו' ע"ש. וכשנימא כן לק"מ ואפשר היה להם דרשות אחרות על התועבות הקודמים [עוד מצינו תועבה באיסור ביאה דתפיס קדושין היינו במחזיר גרושתו משנשאת (דברים כ"ד) ועי' ביבמות די"א ע"ב ודוק]. ובמ"ש הרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח דמח"ל הוי אתנן והפרמ"ג באו"ח ס"ס קנ"ג באשל אברהם העיר למה לא נקיט נמי חייבי עשה. ויש לעיין נמי דגם מבעולה לכ"ג שכתב הגרע"א בדרוש וחדוש בכתובות דף ל' דהעשה אינו רק עליו ולא עליה ע"ש. אי ניזל בתר דידה דליכא אצלה עבירה או כיון שמצדו יש עבירה יחשב אתנן. וכשנימא דמחייבי עשה אין איסור אתנן. היה אפ"ל בהא דהש"ס שו"ט בהא דנקיט כגון אלמנה לכ"ג. דר"ל דוקא איסור לאו כאלמנה לכ"ג ולא מאיסור עשה

מיתיבי כו'. עי' מ"ש בתוספות מר' נתנאל דהבנין אב דמשוי דין אתנן לדין איסורא דכהן מזונה כו' אפילו מפנוי לפנויה ה"נ כו' דומיא דזונה דכהן הוי אתנן כלומר שאין בה שם אחר אבל מאלמנה לכ"ג דאין איסור משום זונה אלא שם אחר כו'. וצ"ע הלשון דנראה דכמו מפנוי לפנויה דבביאה זו נעשית זונה יש בה משום אתנן לר"א כדמשמע בתוס' סוף דיבור זה ואפי' בסתמא]. כן באלמנה לכ"ג בפנוי לפנויה שלא לשם אישות נעשית זונה לר"א דומיא דקדושין דע"ח ע"א בכהן שבא על אחותו לדידן ע"ש. ומה זה שכתבו אבל מאלמנה לכ"ג דאין בה איסור משום זונה. ואי אקודם הביאה. הא גם בשאר פנוי ופנויה אינה זונה קודם הביאה ואפשר הכוונה דה"א רק היכא שא"ב שם איסור אחר קודם שקונה שם זונה כמו פנוי ופנויה משא"כ אלמנה לכ"ג דקודם הזנות יש בה שם איסור דאלמנה לכ"ג. וזהו כעין פי' רש"י דה"א דבאסורה ליה כבר ל"ה אתנן [וה"מ למינקט חייבי כריתות]. ועי' בפסחים ריש דף ל"ו יצא זה שאין איסורו משום ב"ת חמץ בלבד אלא אף משום ב"ת טבל. וה"נ הוי ס"ד שלא יהא רק זונה ולא עוד שם אחר קמ"ל דלא אמרינן הכי וכדאמר גם שם בפסחים מידי בלבד כתיב. ועי' מ"ש בברה"ז בביאור ד' רש"י. ובמ"ש התוס' דמשמע לאביי דלא יליף ר"א תועבה תועבה מדמחמיר יותר משאר תנאים למיהוי זונה מכל ביאה שאינה לאישות ה"נ אמר באתנן כו'. לכאורה היה נ"ל להסביר ביותר דכיון דלא נתפרש בתורה מאיזו ביאה נעשית זונה אית לן למילף בבנין אב מחד דוכתא לכל מקום. וא"כ אי היה סובר ר"א גז"ש דתועבה תועבה דזונה דגבי אתנן הוה דוקא מהיכא דלא תפיס קדושין נימא כן גם לענין זונה לכהן ואיך סובר דגם מפנוי לפנויה הוי זונה. ואי די"ל גם להיפך מדגלי גבי אתנן גז"ש ש"מ דבכל דוכתא הוי זונה אף מכל ביאה שאינה לאישות. אפ"ל דמשמע ליה לאביי דשייך יותר למילף מזה. מלומר מדאצטריך כו' ש"מ דבכ"ד אינו כן ופי' ביבמות דף ה' ע"ב בתוד"ה טעמא. ומשמע מזה דר"א לא דריש גז"ש דתועבה תועבה ואכתי צ"ע בכל מ"ש בזה. ועי' במג"א ס"ס קנ"ג

דף ל ע"א אר"ה אצלו קאמר כו' בעמק יהושע סי' י"ד כתב אף דלהרמב"ם שפחה לב"ח רק מד"ס אסורה וכן לע"ע שאין לו אשה ובנים. מ"מ כיון דלא תפיס קדושין הוי אתנן ושאני היכא דהדין דרבו יכול לכופה ולמסור לו שפחה בע"כ בכה"ג לא שייך אתנן ע"ש. והנה כזה היה אפשר להק' בזונה כותית דלעיל. להמבואר בע"ז דף ל"ו ע"ב דבצנעה הוא מגזירת ב"ד של חשמונאי. אך למ"ש התוס' ביבמות דס"א ע"א בד"ה אין דרק זונה כותית שזינתה כבר יליף מזונה ישראלית אבל לא זינתה כבר לא הובא במג"א סימן קנ"ג ס"ק מ"ח ע"ש. לפי"ז היה אפ"ל דלא תליא רק בשם זונה אף דליכא איסור. אך בשפחה דלא נקיט זונה שפחה דמשמע אף שלא זינתה מקודם. ע"כ צ"ל כמ"ש העמק יהושע אך מהשעה"מ פט"ו מאיסורי ביאה הלכה ד' שהביא מ"ש הרמב"ם שם פי"ח אבל הנבעלת לכותי ועבד הואיל והיא אסורה לינשא ה"ז [ומדמה זה לב"ח בשפחה] משמע דהוה איסור תורה ע"ש. ומשמע דלית ליה סברת העמק יהושע לתלות שם זונה במאי דלא תפיס קדושין אלא באיסור תליא. וגם למש"ש דזונה מדרבנן קאמר. לכאורה ה"נ היה אפ"ל דהוי אתנן מדרבנן מחמת האיסור דרבנן. ועי' מ"ש לעיל דכ"ט ריש ע"ב מהשדי חמד אי שייך איסור דרבנן בדבר השייך למקדש

אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו ש"כ. פרש"י דהאומר לא הוי אתנן סובר דאפי' א"ל אשה ובנים מוסר לו רבי ש"כ. והרמב"ם בפי' המשנה כתב ור"מ אמר הותרו מכללו בש"כ יעו"ש. ומשמע דסובר דאף דגם לדידיה לא הותרה בא"ל אשה ובנים מ"מ לא הוי אתנן משום דהותר מכללו וק"ק דא"כ למה חזר ממאי דאר"ה אצלו. משום דא"כ מ"ט דהמתיר. הא י"ל משום דהותר מכללו לע"ע שיש לו אשה ובנים. וכדחשבינן חלב דבהמה הותר מכללו משום דהותר בחיה עי' פסחים דף כ"ג ע"ב. ואי למאי דאמר שם ואידך