מלאכת חושב עג

היא שלמים ואמר איפכא לכך ה"ל כאומר תחול זו ואח"כ תחול זו]. אך תירוץ התוס' יותר נראה. אך במאי דמשמע דמחלקי דבאמר תמורת עולה ושלמים דדעתו אתרווייהו משמע נמי לא תחול זו אא"כ חלה זו. ובתרי גופי אף דדעתו אתרוייהו אינו כאומר לא תחול זו אא"כ חלה זו וכו'. אכתי צ"ע בהסבר סברות אלו. ובתוס' הק' הא דכולה עולה הא בתמורה לא חיילי אפילו דבר שהנשמה תלויה בה וכתבו דע"כ צריך לחלק בין חציה לדבר שהנשמה תלויה בה. ולכאורה נ"ל דמוכת הכי מקדושין דף ז' חציך מקודשת לי אינה מקודשת ופרכינן דנפשוט לה קדושה בכולה כבמקדיש אבר שהנשמה תלויה בה [ומשני ש"ה דדעת אחרת מעכב] וכתב הפ"י אף ע"ג דאשה משמע ולא חצי אשה מ"מ ע"כ כה"ג לאו חצי אשה מיקרי כיון דפשוט בכולה כדאשכחן בהקדש ע"ש. וא"כ תקשי אמאי ל"מ בתמורה בדבר שהנשמה תלויה בה מדדרשינן בהמה בבהמה הא כיון דתפשוט קדושה בכולה הוי בהמה כולה כדאמרינן הכי בהא דאשה ולא חצי אשה דלולא דעת אחרת מעכב הוי כולה אשה. וכן לטעם ההיקש דתמורה למעשר שאינו נוהג באברים [עי' תוס' לעיל ריש דף י"א] כה"ג לא יחשב לאברים כיון דתפשוט קדושה בכולה וכבהא דקדושין כמ"ש הפ"י. וע"כ דלא אמרינן באשה אלא בחציך וכה"ג גם בתמורה באמת בחציה פשטה קדושה בכולה גם לר' יהודא. והנ"ל דלאו דוקא בחציה דה"ה באמר שליש שלה כל שאינו מברר החלק. והרי מצינו בחולין דף ע"ט ודף קל"ב דסברי רבנן דר"א שה ואפי' מקצת שה ע"ש לעניינם אף דלא שייך שם פשטה קדושה בכולה. והא דבאשה לא אמרינן אשה ואפי' מקצת אשה אי לא שייך פשטה קדושה בכולה. ע"כ אין לדמות הענינים עי' בתוספות בבכורות ריש דף ג' ואכמ"ל

רי"א תמות. פרש"י דאף בגמר דבריו אדם נתפס ואיהו אינו מחוייב חטאת הלכך תמות. והק' התוס' היכי חיילא קדושת חטאת עליה האמר בנדרים דף ל' דאפי' אמר על הבהמה ה"ז חטאת אם אינו חייב חטאת לא אמר כלום. ובשעה"מ פי"ד ממעה"ק כתב דרש"י סובר דהא דאין חטאת בא בנדבה היינו לענין שלא להקריבו לקרבן חטאת אבל לעני שתחול קדושת חטאת על הבהמה נידר ונידב הוא ולמיתה אזיל והביא ד' רש"י דנדרים דף ו' ד"ה אם מחויב שבאמר ה"ז על חטאת אע"ג דל"ה מחויב דבריו קיימין ע"ש. ואכתי לא מתיישב מדפרש"י שם בנדרים דבלא היה מחוייב חטאת אינו כלום הואיל ולא אמר עלי ע"ש. ולא משמע דאיירי הכא באומר עלי. אך עיקר החילוק זה בין אומר עלי ללא אומר. לכאורה אין לו מקום וכדתנן במגילה דף ח' אין בין נדרים לנדבות רק לענין אחריות. ע"ש. ולרש"י י"ל דבמחויב חטאת תרעה ויביא בדמי חציו עולה כבחציו עולה וחציו שלמים. אך שיטת הרמב"ם פט"ו ממעה"ק הלכה ג' דמיירי הכא במחויב חטאת כמש"ש הכ"מ הבאתי לעיל ריש ד' כ' ע"ש. ובשעה"מ פי"ד ממעה"ק הקשה לפי שיטת רש"י אהא דלא חשיב מיתת חטאת דהכא בחשבון חטאות המתות דלעיל דט"ז ותי' דלא חשיב רק במי שחייב חטאת גמור הראוי להקרבה והללמ"מ ממעטינהו משא"כ במי שא"ח חטאת דאין חטאת דאזיל למיתה זה לא חשיב ע"ש. והנ"ל דל"ק לשיטת הרמב"ם דמפרש הא דהכא במחויב חטאת ומ"מ אזיל למיתה אמאי לא חשיב. די"ל דלא מיירי מחטאת שמתחילת הפרשתו לא היה ראוי לחטאת מחמת תערובות עולה שלו ואינו כגוונא דחשיב התם. והנה הרמב"ם פ"ד מפסוהמ"ק הי"ח וספ"א מתמורה דפסק דמשנה בחטאות כגון הדיוט שהפריש זכר לחטאת ונשיא שהפריש שעירה כו' לא קדוש כלל לא. קדה"ג ולא ק"ד ע"ש. נראה דאי אפשר לו לפי"ז לפרש כפרש"י הכא באינו מחויב חטאת דתמות דנראה דמחויב חטאת ומפריש בהמה שאינה ראויה לו לחטאת לא גרע ממפריש חטאת מי שאינו חייב חטאת כלל דהיש לך שינוי גדול מזה להפריש חטאת על חטא שלא חכה. וכיון דהתם לא קדוש כלל גם הכא אין סברא שיקדש לזה דתיזל למיתה וע"כ מפרש במחוייב חטאת. אך קשה לשיטת הרמב"ם דמיירי במחוייב חטאת. דא"כ איך אמרינן ושוין באומר חציה חטאת וחציה עולה שתמות שוין מני ר"מ כו' ולמה תמות לר"מ דסובר תפוס לשון ראשון דהא מיד שאומר חציה חטאת ה"ל לפשוט קדושה בכולה ועי' בתוספות בד"ה האומר דחציה עדיף מדבר שהנשמה תלויה בה דפשטה קדושה בכולה. וכיון שמחויב חטאת יקריבו לחטאת וצ"ע. והמחוור מ"ש התוס' דמיירי דאמר וחציו תמורת חטאת. והנה לעיל דט"ז ע"ב בד"ה ארבעה הובא הקושיא אמאי זבחים שנתערבו בהן חטאות המתות ימותו דהא ה"ל ס"ס יעו"ש. ולכאורה אפשר לפרש על חטאות המתות מתורת ודאי כהא דר' יוסי דהכא. אך לישנא דחטאות המתות דשם משמע דקאי על החטאות המתות מהללמ"מ

וחזר ולקח חציה האחרת והקדישה כו'. המקנה בקדושין. דף ז' כתב משמע דאם לא הקדישה לא אמרינן כיון כיון שלקחה ונעשה שלו תפשוט הקדושה בכולה ורצה לומר כיון שא"ר למזבח לא אמרינן פשטה קדושה בכולה אך הביא מהרמב"ם פט"ו ממעה"ק הלכה ד' דפסק בזה דבהקדיש החצי האחרת דקדושה וקריבה הרי דסובר דאינו נדחה ואפ"ה כתב דוקא שהקדישה אח"כ אלא הטעם כיון דא"י להתפשט בשעת הקדש אינו כלום ע"ש. וחדוש שלא נזכר מהתוס' דגיטין דף מ"ג ע"ב בהא דחצי שפחה וחצי ב"ח שנתקדשה ונשתחררה כו' דסבר ר"נ גמרי קדושי ראשון שכתבו הא דמשמע בבהמה דב' שותפין דאם לא הקדישה לא גמירי ש"ה כו' ע"ש. הרי דדיוקו דהמקנה מבואר הוא בתוס'. והנלענ"ד ע"פ המבואר. לעיל דף י"א ע"ב דבעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות ליה קדה"ג מי אמרינן כיון דנחת ליה ק"ד נחתא נמי קדה"ג ומדאקדשי' לחד אבר אקדשי' לכולה א"ד חד מגו אמרי' ותרי מגו לא אמרי' וסליק בתיקו. וא"כ הכא דכי אקדיש פלגא ראשונה לא אקדשה אלא לדמי כדפרש"י בסמוך ע"ב. אם לא יקדיש אידך חציה בפירוש אלא מטעם פשטה קדושה בכולה וקץ צריך אתה לבוא עליה מטעם תרי מגו דהיינו מגו דנחית ק"ד לחציו הראשונה קודם שלקח האידך נחית נמי בה השתא קדה"ג ומגו דקדשה קדה"ג לפלגא אקדשי' לכולה ודילמא תרי מגו לא אמרינן [ושייך זה בחציה כבחד אבר] ולכך מצריך הרמב"ם שיקדיש לחציה שלקח אח"כ בפירוש. וכן ריו"ח אף דפוסלה מהקרבה מ"מ כיון דעכ"פ קצת קדה"ג אית בה מדעושה תמורה דבקדושת דמים לחוד ליכא תמורה [ועי' מ"ש בשעה"מ פ"ד מק"פ על הרשב"א דקדושין דף ז']. גם קצת קדה"ג אי אפשר לפשוט ע"י תרי מגו בכולה לכך מצריך להקדיש חצי השניה בפירוש. וא"כ בחצי שפחה וחב"ח דבחציה הראשונה היה ג"כ כקדושת הגוף דקדושת דמים באשה לא אשכחן שפיר שייך פשיטות הקדושה בכולה לאחר שיחרור חצי הב' אף דלא היה שייך פשיטות הקדושין בעת קדושת חציה הא'. [ואין להקשות דה"ל לרבא להוכיח מדאריו"ח הקדישה לחציה השניה דלדברינו הוא משום כדי שלא יהא תרי מגו. דמזה משמע דתרי מגו לא אמרינן. דהא י"ל דגם לריו"ח מספ"ל זה ולכך נקיט והקדישה] ובחילוק התוס' שם דבבהמה אפשר שתרעה ויהא חצי דמיה הקדש וחצי חולין והכא א"א שתהא חציה מקודשת דכי יקח איש אשה כתיב ולא חצי אשה כו'. צ"ע לכאורה דהא משמע דקאי דתפיס קדושין בחציה קודם השיחרור משום דלא שייר בקניינו כדאיתא שם ע"א. ולמה לא יהא כן גם לאחר השיחרור. ואפשר דסברת התוספות דשאני בבהמת השותפין דיש פעולה ותכלית נכון כמו שהוא דהיינו למוכרה ויהא חצי דמיה הקדש וחציה חולין. משא"כ בקדושין דאין פעולה ותכלית