מלאכת חושב סא

הותרו הבמות והק' הס"א אמאי לא פריך לר"י מר' יהושע דיהיב טעם להא דמקריבין אע"פ שאין בית לפי שק"ר קידשה לע"ל דמשמע דאי לא קידשה לע"ל אין מקריבין ולר"י הא מקריבין אפי' שלא במקום המקדש ע"ש. והנ"ל למאי דתנן בזבחים דף קנ"ג דאין כיהון ובגדי שרת בבמה. וא"כ נפ"מ טובא בין אי קידשה לע"ל. דאם בונה מזבח במקומו ה"ל כאילו בהמ"ק קיים וצריך כהן ובגדי כהונה שהוא מכלאים וא"כ הא דאמר ר' יהושע מפני שקידשה לע"ל הוא כדי ליתן עליו דין מזבח שבבהמ"ק להתירו בבגדי כהונה אבל אי לא קידשה לע"ל אלא מטעם היתר במה כדר' יצחק היה אסור ללבוש בגדי כהונה כנ"ל בזה

ואי קסבר כו' ולא קידשה לע"ל אפי' בכור נמי תיבעי לך. הק' התוס' למ"ד לא קידשה לע"ל אין קדושה בירושלים יותר משאר ערים. וכתב בצ"ק דלפרש"י במכות די"ט וזבחים דף ס' דמוקי בבכור שקרבו דמו ואימוריו קודם החורבן ובשרו קיים כמו מעשר לק"מ עכ"ד. והנה בהגהת חק נתן פירש קושייתם דכיון דאין קדושה בירושלים יותר משאר ערים א"כ הוי כאוכל קדשים בחוץ ע"ש. וא"כ מה יועיל לזה מה שקרב דמו ואימוריו קודם החורבן על שיהא מותר לאכול אחר החורבן אי בטלה אז קדושת ירושלים וחשיב כשאר עיר. אך נ"ל למ"ש בח"ס חי"ד סי' רל"ג דלכ"ע ודאי ירושלים ובהמ"ק מקודשים טפי מכל ערי א"י וז"ל בסי' רל"ד הנצרך לעניננו אין ליכנס כלל בפלפול אי ק"ר קידשה לע"ל ובפלפול הרמב"ם והראב"ד בקדושת המקדש בזה"ז אי חייב כרת הנכנס לתוכו כו' רק בקדושה עליונה שירושלים הוא שער השמים מימות עולם אפי' כשהיה היבוסי יושב בירושלים כו' ולא זזה ולא תזוז שכינה מכותל מערבי אפי' בחורבנה כו' ע"ש. וא"כ שפיר י"ל דגם למ"ד לא קידשה לע"ל ז"א רק לענין שלא להקריב קרבנות במקומו וכן שלא לחייב כרת הנכנס לתוכו דכל זה תלוי בקידוש ע"פ מלך ונביא עי' רמב"ם פ"ו מבית הבחירה הלכה י"א י"ב י"ג. וזה י"ל דנתבטל בחורבנו למ"ד ל"ק לע"ל. ולא קדושה העליונה. ושפיר י"ל בכבר נקרב דמו ואימוריו קודם החורבן שפיר קרינן ביה ואכלת לפני ה' אלהיך כו' כיון דגם בחורבנו לא זזה שכינה משם לפני ה' אלהיך קרינן ביה ואינו ענין להא דאין מקריבין קרבנות בזה"ז משום דזה לא תלוי במה ששכינה שם אלא בקידוש ע"פ מלך ונביא שנתקדש מאז וזה י"ל דנתבטל בחורבנו. ומ"ש הרמב"ם שם הלכה ט"ז דלכך במקדש וירושלים קידשה לע"ל ולא כקדושת שאר א"י לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינו בטלה כו' ע"ש. י"ל דגם הסובר ל"ק לע"ל מודה דקדושתם מפני השכינה ולא בטלה אלא דסובר דלא תליא הקרבת קרבנות בשכינה אלא בקדושה שע"פ מלך ונביא וזה סובר דבטל בחורבן ושפיר פריך בכור נמי תיבעי לך. ובתוס' הק' בהא דמשני לעולם קסבר ל"ק לע"ל דא"כ ל"ל טעמא דאיתקש בשר לדם תפ"ל דנפסל ביוצא דכמי שאין לו חומה דמי. ולמשנ"ת י"ל דכמו למ"ד קידשה לע"ל אוכל בלא חומה משום הקדושה הראשונה כמבואר ברמב"ם שם הלכה ט"ו. ה"נ לסברתינו שייך כן לענין אכילה אף בלא חומה ומחיצות משום הקדושה העליונה דחשיב לפני ה' ואינו נפסל ביוצא כל שנקרב דמו ואימוריו בעת שהיה מחיצות אף דלענין להקריב ולחייב כרת בהכנסה למקדש ודאי ל"מ קדושה העליונה אי ק"ר דע"פ מלך ונביא לא קידשה לע"ל. י"ל דלאכילה שאני ואינו כאוכל קדשים בחוץ דקרינן ביה לפני ה' מחמת שהשכינה לא זזה משם. ובקושייתם ממזבח שנפגם אין אוכלין בגינו קק"ל מדאתקיש בשרו לדמו והכא אמר דהקישא דבשר לדם הוי למ"ד ל"ק לע"ל. ופי' בש"מ בהשמטות דמשמע דאם לא בטלה קדושת הבית היה מותר אף ע"פ שאין מזבח קיים וכזה כתב בהגהת חק נתן יעו"ש:

הנה למ"ש התוס' בזבחים דף ס' ע"ב בד"ה קסבר דמה בכור אינו אלא בפני הבית. למ"ד קידשה לע"ל האי בפני הבית היינו בפני מזבח ולא בית ממש ע"ש. וא"כ אינו סתירה דשפיר ניליף מהיקש דבשר לדם להא דהכא אי ל"ק לע"ל. וכן למזבח שנפגם דאין אוכלין קק"ל גם אי קידשה לע"ל דכמו דצריך מזבח להקרבה גם אי קידשה לע"ל כמ"ש התוס' הכא בתי' ב' כן צריך לאכילה אף שמחיצות א"צ כנ"ל לגירסא זו דרש"י ועי' בהגהת חק נתן בביאור ד' התוס'

ע"ב וממקום שא"א מעלה מעשר דגן אא"מ בכור. עי' מ"ש בתוס' דלר"י דיליף מרק דוקא לכתחילה אימעוט. ופי' בהגהת הרש"ש דמשמע דאימעט דאינו רשאי להביאם וכתב דא"י מה דחק להתוס' בב"ק דף י"ב ע"ב לפרש דא"צ להביאם ע"ש. והנ"ל דכבר נו"נ האחרונים אי שייך בדאורייתא לחלק בין לכתחילה לדיעבד והביאו התוס' דגיטין סוף דף ג' עי' בעין זוכר להגאון חיד"א מערכת א' אות נ"ו ובשדי חמד מערכת ד' אות ט"ז יעו"ש. וי"ל דה"ט דהתוס' דב"ק דלא פירשו דאסור לכתחילה ובדיעבד יקריבם דל"ש לומר כן באיסור תורה ולכן פירשו דא"צ להביאם אבל שום איסור ליכא. והתוס' דהכא סברי דשייך לחלק בין לכתחילה לדיעבד גם בדאורייתא. וברא"ש ספ"ה דבכורות הביא מ"ש הרמב"ם פ"א מבכורות דבכור בהמה טהורה אינו נוהג אלא בארץ ובהביא מח"ל אין מקבלין וה"ה חולין ומה שהשיב הרמב"ן מכמה עובדי דאמוראי דהוו בח"ל ונהגו בקדושת בכור והא דהכא רק מהקרבה ממעט ובמעין החכמה דף ז' כתב שאי כוונת הרמב"ם שלא יקדש כלל בכור בח"ל מדכתב ויאכל במומו אלא כיון דמהיקש דמעשר יליף דינו כמעשר דנאכל במומו לבעלים דבארץ ישראל שתם עומד להקרבה במומו ניתן לכהן משא"כ בח"ל שאינו עומד להקרבה לא הוי מתנות כהונה אלא נאכל במומו לבעלים ע"ש. והנה על ההיקש דבכור למעשר דמשמע מהמעין החכמה דעל מעשר בהמה קאי וכדהביא ע"ז הא דבכורות דף נ"ג למאי קדשי לאכול במומו לבעלים ע"ש. לכאורה אפ"ל דלא נקיש אלא לענין הקרבה אבל לענין מתנות כהונה למה נקיש בכור שהוא ממ"כ למעשר שאינו ממ"כ להסובר בהיקש דון מינה ואוקי באתרי' וינתן בכור בח"ל לכהן במומו כבכור דא"י [וצ"ע בשושנת העמקים כלל י']. וגם במ"ש דבח"ל שתם שאינו עומד להקרבה לא הוי מ"כ אלא נאכל במומו לבעלים. יש לעיין ממה דמצינו בתמורת בכור שהוא לכהן כמבואר ברמב"ם פ"ג מתמורה הלכה ב' [ויאכלנו הכהן כשיומם] אף שתמורת בכור אינו קרב כמבואר שם הלכה א'. ויש לחלק קצת דש"ה דעיקר הבכור עכ"פ בר הקרבה הוא ולכך שייך בתמורתו אף שאינו קרב. נתינה לכהן. משא"כ בכור בח"ל. אך הכא לא הוזכר רק מהיקש דבכור למעשר דגן. ולכאורה יש להעיר מבכורות דף ד' ע"ב דלכ"ע קרבו בכורות במדבר לריו"ח גם הנולדים במדבר ולר"ל דוקא הנולדים במצרים. הרי דבכורות דח"ל קרבי. ובאמת לק"מ דע"כ לא הוקש למעשר שלא יקריבו בכורי ח"ל אלא משבאו לארץ דאז מחולק א"י מח"ל במעשר דגן שנוהג בארץ ולא בח"ל משא"כ קודם שבא לארץ. אך א"כ נימא נמי דרק בזמן שהיה מעשר דגן נוהג בארץ מה"ת ולא בח"ל תלה הכתוב בכור במעשר לענין שלא ינהוג בכור בח"ל אבל בזה"ז דגם בארץ אינו נוהג תרומות ומעשרות מה"ת כמבואר ברמב"ם ספ"א מתרומות דצריך שיהא כל ישראל בא"י לענין שיתחייב שם מה"ת מדכתיב כי תבואו ביאת כולכם ע"ש על כה"ג נימא נמי דלא תלה הכתוב בכור במעשר. וכל א' כדינו מעשר פטור מה"ת גם בא"י בזה"ז משום דליכא ביאת כולכם. ובכור שיהא חובת הגוף ינהוג מה"ת גם בח"ל [ועי' מ"ש לעיל דף ח' ע"ב בד"ה ור"ש] אך הא ליתא דאי לא הוקש רק על זמן שנהג מעשר מה"ת בא"י ולא על זמן בית שני שאינו נוהג אז מעשר מה"ת. א"כ גם להקרבה יהא ראוי