מלאכת חושב נד

אכלנו ולדה בחג על ימי התשלומין דאיקרי חג השבועות לענין ב"ת וכבחגיגה דף י"ז איזו חג שאתה קורא וקוצר זה תשלומין דעצרת הרי שקורא ימי תשלומין חג עכ"ד. ול"נ דש"ה דמפרש בצדו דחג הוא חול דקוצר בו אבל סתם חג לא מתפרש על ימי חול. ובפרט דאין לדמות לשון חכמים ללשון תורה עי' בע"ז דף נ"ח ובחולין דקל"ז. ושם השיב על הט"א מהירושלמי פ"ק דר"ה דבעי שלמה שנתו בעצרת אפשר לומר דאינו כשר ועובר פי' כיון דנו"נ אין קריבין ביו"ט וא"י להקריבו איך יעבור בב"ת ולבסוף משני אלו עבר והביא שמא אינו כשר מאחר שאלו עבר והביא כשר עובר ומוכח מזה דב"ת דעצרת תלוי ביו"ט ולא בימי תשלומין דאל"כ מאי בעי הא שפיר עובר מדלא הקריב בימי התשלומין עכ"ד. וע"ד החידוד י"ל דהא בהא תליא. דהט"א בחגיגה דף ט' ע"א בד"ה כיון העיר לב"ש דס"ל שם דף י"ז דאף עולת ראיה אין קריבה ביו"ט. לכאורה דמי לחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דלמ"ד כולן תשלומין דראשון פטור וה"נ איך הוא תשלומין דראשון אם א"א להקריבו בראשון דהוא יו"ט וכתב דשבת ויו"ט לא חשיבי דיחוי דרק אריה הוא דרביע עלייהו דאינהו נמי ראוין בעבר והקריב בשבת ויו"ט בשוגג או במזיד הקרבן כשר ויוצא י"ח משא"כ חיגר דבעצם אינו בר הקרבה ע"ש באורך. ולפי"ז דבאמת כוונת הירוש' דשייך בעצרת ב"ת על ימי התשלומין דהוא חול ויכול להקריבן אז. וכדי דלא תקשי איך יהיו תשלומין על ראשון דהוא יו"ט דעצרת [עי' בחגיגה דף ט' ע"א בתוד"ה תשלומין] כיון דאין נו"נ קריבין ביו"ט ויחשב כמו חיגר כקושיית הט"א. לזה אמר אלו עבר והקריב שמא אינו כשר. וא"כ שייך גביה תשלומין דל"ד לחיגר וכמ"ש הט"א. ומתורץ קו' הקרבן עדה שם דמה בכך דבדיעבד כשר כיון דמ"מ לכתחילה אינו קרב ע"ש ודוק. והגם דכל כהאי ה"ל לפרש. הדבר בעצמותו ניתן להאמר. עי"ל דהט"א כתב כן לתרץ קושייתו אהא דפרכינן ולדה בעצרת היכי משהי לה. דדילמא חל אותו עצרת בשבת ואין קרבן יחיד דוחה שבת ע"ש. והנ"ל דלא נתכוין הט"א אלא בכה"ג דגם קרבן ראיה וחגיגה נשלם אחר השבת וכן גם כשחל עצרת בחול ומאיזו סיבה לא הביאו קרבן ראיה וחגיגה ביו"ט דבכה"ג כיון דיש לו תשלומין לקרבן ראיה וחגיגה דנחשב אצלו ימי התשלומין לקרבנות דראיה וחגיגה כרגל אמרינן מגו דחשיבי כרגל לקרבנות דראיה וחגיגה אצלו חשיב נמי כרגל אצלו לב"ת דנו"נ. אבל מי שהקריב ביו"ט ראיה וחגיגה כדינו למאי דקיי"ל כב"ה עי' חגיגה דף י"ז וברמב"ם פ"א מחגיגה. לא אמרינן גביה שיהא תשלומין ליו"ט דעצרת לענין ב"ת. ולכך לא תירץ הט"א על קושייתו למ"ד אין נו"נ קרב ביו"ט איך אכלו ר' פפייס בחג. דאכלו בימי התשלומין דחול. והוא משום דלא מסתבר לומר שלא הקריב ר' פפייס ראיה וחגיגה כדינו ביו"ט דעצרת. וא"כ לא שייך גביה תשלומין לב"ת ועשה דנו"נ. וגם ל"ק קו' הערוך לנר על הט"א מהירוש'. דיש לאוקמי בעיא דירוש' באופן דלא שייך תשלומין לב"ת דנו"נ דהיינו כשהקריב ראיה וחגיגה ביו"ט כדינו. וזה ודאי ה"מ הט"א לתרץ קושייתו דילמא חל בשבת. דמ"מ ה"מ להקריב בערב שבת ואכתי תקשי היכי משהי לה [ועי' בח"מ סי' ע"ג סעיף ז'] אלא דבלא"ה משני שפיר כנ"ל לכאורה

וחליפות כו'. הק' בתוספות דמרישא שמעינן לה ועי' בהגהות הגר"א. ובהגהות בן אריה הק' דה"ל לאוקמי בחליפי עבירה בשל אחרים כדלעיל דף ט' ע"א, והמגי"ה כתב דא"צ תנא לאשמעינן זה כאן אף דצריך קרא לשל אחרים דמועיל תמורה ע"ש. ועי' מ"ש לעיל ע"א בד"ה תשא ואכמ"ל. והעיקר כדפרש"י כת"י במנחות דף ע"ט ע"ב דאגב ולדות ותמורות נקטי' וכ"כ שם בש"מ ע"ש

, תמורת עולה כו' הרי אלו כעולה. בתוי"ט הק' הא דלא מייתא ליה גמרא מקרא דבת"כ פ' ויקרא מייתי דכל הפסולים יהיו נוהגין בתמורה מאם עולה ומינה דקריבה עכ"ד. ול"נ דל"ק דהרי ע"ז דתמורת עולה קריבה מייתי הש"ס בריש פרקין דרשה דרק קדשיך אלו תמורות יכול יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו ת"ל ועשית עולתיך הבשר והדם כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה כו'. אך מזה לא נדע רק עיקר הדבר דקרבה דלא נימא שימנע מהם מים ומזון כדי שימותו. אבל סד"א דלא ינהגו דין כל הפסולים בתמורה ומטעם שקדושה חל בתמורה על בע"מ קבוע כדנקיט בת"כ שם ולזה מצריך דרש דאם עולה דנוהג בתמורה דין דכל הפסולים וכמו דמצריך שם לימוד לעולת חובה שינהג בה כל הפסולים דיש סברא שלא למילף מעולת נדבה ע"ש. וא"כ אעיקר הא דתמורת עולה קרבה ל"צ לימוד דהת"כ מאם עולה כלל כנ"ל. ובהא דמסיק וטעונין הפשט כו'. כ' בהגהת הרש"ש דה"ה דטעונין סמיכה ונסכים כדלעיל בשלמים ולא תני הכא אלא אותן דברים שאינן בשלמים כו' ע"ש ולי קשה דלמותר הוא כיון דאמר הרי אלו כעולה ממילא נדע זה וכן בתמורת שלמים דנקיט דטעון סמיכה כו' תקשי כן. גם אי נחית לפרש ה"ל לפרש נמי הא דשחיטתן בצפון כו' כדאי' בזבחים דנ"ג ע"ב. וכן בתמורת שלמים ה"ל נמי למינקט הא דצריך ב' מתנות שהן ארבע כדאיתא בזבחים דנ"ה ע"א. ועי' ברמב"ם פ"ג ממעה"ק ופ"ג מתמורה. והנה בהפשט ונתוח. אפ"ל דסד"א מדכתיב והפשיט העולה ונתח אותה לנתחיה. נדרוש ה"א הידיעה דהעולה למעט תמורתה כעין שכתב הרמב"ם הכא בפי' המשנה דתמורת תודה נתמעט מלחם מדכתיב התודה בה"א הידיעה. קמ"ל דלא דרשינן הכא כן אלא כדדריש בת"כ העולה דאין מפשיט אבר אבר ומנתח אלא כולה ואח"כ מנתחה. וכן סד"א דאותה ממעט תמורתה קמ"ל דלא דרשינן הכי אלא כדדריש בת"כ אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים ואכתי צע"ק

ע"כ ל"פ עליה דר"א אלא גבי מפריש נקבה לעולה דאימי' לא קריבה. לשון הש"מ דקנסוהו רבנן ואמרי דולד נקבה מזבין ע"ש. ולכאורה ק' איך יקניסוהו שירפה עד שיסתאב ויעבור על בל תאחר אם מה"ת מצי למיקרב איהו גופיה. אך ביבמות דף צ' מסקינן דיש כח לחכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה. ובשושנת העמקים כלל ז' חקר אם דוקא בשוא"ת דעשה או גם בשוא"ת דלאו מצו עקרי ע"ש. ומהכא מוכח דגם לאו דשוא"ת מצו עקרי דהא בל תאחר לאו הוא ובתוס' לעיל דף ז' סוף ע"א כתבו דמקדיש נקבה לעולה לקי ובהגהת הרש"ש שם כתב דא"י מנא להו הא די"ל אף דא"ר לעולה כיון דראויה לשום קרבן לא בזיזי מילתא [כמקדיש בע"מ] ולא לקי ע"ש. והנ"ל דלמ"ש בש"מ דלרבנן דר"א מדרבנן קנסוהו שלא להקריב ולד דעולה נקבה. מזה מוכח דעבר מה"ת במקדיש נקבה לעולה כמו במקדיש בע"מ. דאל"כ אין סברא לקונסו ולעקור עי"ז לאו דבל תאחר אף שהוא בשוא"ת. וי"ל דבאמת בזה יפלגו רבנן ור"א דלרבנן הו איסור תורה כמקדיש בע"מ כמ"ש מהתוס' ולכך עקרו מחמת קנסם שוא"ת דכל תאחר ולר"א אינו איסור תורה כדנראה מהרש"ש ולכך לא קנסו לעקור לאו דב"ת

רא"א ימותו. פרש"י דאית ליה כחטאת כאשם בריש זבחים בתוי"ט בפרקין משנה ג' כתב דהלכה היתה תמורת אשם לא תקרב ובזה מודה ר"א ע"ש. ויש לעיין דבמכות די"א ע"א פליגי ר"מ ור"י בספר שתפרו בפשתן דח"א פסול מדכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך איתקש כל התורה לתפילין דצריך לתופרן בגידין ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש ע"ש. ומשמע דגם ר"א יסבור דאיתקש גם להלכותיו. דאל"כ מה בכך דאתקיש אשם לחטאת הא י"ל דלא אתקיש רק לענין שיפסול שלא לשמו באשם כבחטאת דילפינן מקרא בחטאת פסול דשלא לשמו כדאיתא בזבחים סוף דף ז'. ולא להא דתיזל למיתה דבחטאת גופיה אינו רק מהללמ"מ. אך יש