מלאכת חושב מח

להם לישראל אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון היכן נמצא עומרו והק' איך נסמוך ע"ז לענינים הנוגע לדיני התורה הלא אפי' ע"י נבואה אין לסמוך לדיני התורה ע"ש. ולמ"ש הח"ס ניחא דאף שכן הוא לכל העולם. מרע"ה היה משונה בזה מכ"ע. ובח"ס שם כתב דנחמיה דאמר להכהנים שלא מצאו יחוסיהם עד יעמוד הכהן לאורים ותומים דמשמע דע"י או"ת יתבררו היינו היכא שכבר מסופקים אבל לומר על אחד שהוא בחזקת רוב בנים הוא בכלל לא בשמים היא זולת למרע"ה כו' ע"ש. והנ"ל דזה אינו נגד מ"ש בצ"ק מעירובין דף מ"ה דאין שואלים באו"ת בספיקא דדינא דלא בשמים היא ע"ש, דשפיר יש לחלק בין סד"ר כעין הא דעירובין אי שרי לחלל השבת דלזה ל"מ או"ת ורק ספק במציאות כהא דיחוס הכהן אפשר לברר ע"י או"ת אע"ג דנמשך מזה נפ"מ לדינא. ולפ"ז גם זולת משה הי' אפשר לברר ע"י המן דדמי לבירור דאו"ת אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון דזהו ספק במציאות ודמי להא דיחוסי כהונה אף דמסתעף מזה נפ"מ לדינא. ועי' מ"ש בספרי נש"ר ביבמות דף ל"ה ע"ב בד"ה תיגלי

ועמדו כל ישראל להורגו כו' לך וטורדן במלחמה. אפשר דזהו הטעם דביטול תורה דיהושע כדאיתא במגילה דף ג' דע"ז בא המלאך לעונשו ע"ש. די"ל דטעמו דיהושע היה שירא כשיעסוק עם ישראל בעמקי ההלכות יתעוררו הספיקות שנשכח מאתו וירצו להורגו. אך באמת לא היה חשש זה אלא בשעת חימום מיד אחר אבלו דמשה ותו לא

אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו. בח"ס חא"ח סי' ר"ח כתב דכיון להאמת ע"י פלפולו לק"ו וגז"ש מה שלא היה בכח חכמתו להשיג זה ועד"ז אחז"ל פ"ק דב"ב אע"פ שניטלה הנבואה מהנביאים מן החכמים לא ניטלה וכו' פי' אותו חלק נבואה שמשיג ע"ד חכמתו שהעוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה בשכלו וחכמתו אע"פ שאיננו בכח תולדות טבע שכלו כו' ע"ש. והנ"ל הא דאמר הקב"ה ליהושע לומר לך א"א לך וטורדן במלחמה. והלא היה אפשר ליהושע ג"כ לפלפל בשכלו ומה שאינו בטבע שכלו יזכה בהעסקו בתורה לשמה כעתניאל. י"ל דזה ה"ל לעונש על שהחליש דעתו דמרע"ה להשוות עצמו אליו ולא היה מכוין להאמת בפלפולו כעתניאל. עי"ל דרק לחכמים שלא הגיעו למדרגת נבואה ניתן הכח להשיג יותר מכח שכלם דלא אתי חורבא מזה דלא יטעה אדם לומר שהשיג זה בנבואה לחוד בלא פלפולו בעומק הענין אחרי שאינו נביא. אבל לנביא יש חשש דיאמרו שנתגלה לו זה בנבואה לא בפלפול כלל וזהו הריסה בתורה לדון ע"פ נבואה לחוד. וזהו הנפ"מ בין עתניאל שלא היה נביא. ליהושע ואלעזר ופנחס ושמואל דחשיב הכא שהיו נביאים עי' פרש"י במגילה דף ד' ע"א ובטורי אבן שם. והנה בחי' גאונים שעל הע"י כתב דדוקא ק"ו וגז"ש שנשכח החזיר בפלפולו ע"ש. והנ"ל דמשמע ליה דר' אבהו אהא דבמתני' תנא דוקא קאי ושם לא הזכיר משכחת הלכות. ולולא זה היה אפ"ל דגם להלכות אפשר לכוון ע"י פלפול כדאיתא בב"ב דף י"ב דלפעמים מכוין החכם בחכמתו להללמ"מ ע"ש. ויש לעיין איך החזירן. בק"ו דאדם דן מעצמו ניחא אבל בגז"ש דאין אדם דן מעצמו מאי מהני פלפולו ועד"מ בגז"ש דהנה הנה זימה זימה דבסנהדרין דע"ה ובכמ"ד. אף אם בפלפולו יכוון לדון תיבות אלו בגז"ש האם יוכל לדון בשריפה מחמת הגז"ש שדן ע"פ פלפולו אם נשכח מאתם אם נתקבל גז"ש זו ממרע"ה מסיני. ואפ"ל דע"י פלפולו שתיבות אילו ראוי לדונם בגז"ש עי"ז נזכרו אח"כ שכן קיבלו ממרע"ה מסיני. וע"ד דאיתא בכתובות דף כ' לענין עדות דאף שאין זוכר מעצמו אם מזכירין ליה נזכר ע"ש

מה חמור זה כו' כך אשה כו'. יש לדייק במשל זה למה בא. וגם לא יאות כ"כ לדמות עצמה לחמור. ואפשר דעל שלא בטחה במעלות התורה שיש לבעלה וכדהשיב לה אביה מי שדר עליונים כו' וכדפרש"י דודאי לא יחסור לו מזונות. נזדמן לה בפיה משל דחמור להורות דצעקתה היה ענין גס וחמריי. דלא כן דרך הצדיקים לקבל המחסור באהבה כעובדא דדביתהו דר"ח בן דוסא עי' תענית ריש דף כ"ה. ובתשובת אביה. יש לעיין בהוריות דף י' סוף ע"א בב' תלמידים כו' שיודעים לשער כמת טפות יש בים ואין להם פת לאכול ובגד ללבוש כו'. אך מסיק שם דנתן דעתו להושיבם בראש כדי שיהיה להם פרנסה. וה"נ לא ה"ל לדאוג דודאי לא יחסור להם וכתשובת אביה לה

לפי שאין צבור עושין תמורה. בהוריות דף ו' ע"ב פרש"י מדכתיב לא יחליפנו ולא ימיר לשון יחיד כו' וה"מ בתמורה דף י"ג. ולכאורה אינו מדוקדק דהא לר"ש קיימי' ואיהו הא יליף שם זה ממעשר דבכלל היה ויצא לומר מה מעשר קרבן יחיד כו' ע"ש

ע"ב ארבעה נתנו להן והעמידו על חמש'. בתשובת באר יצחק חי"ד סי' א' ענף ו' העיר מזה ומר' נתן דאחת ניתן והעמידו על חמש. להסוברים דבדבר שעיקרו הללמ"מ ספיקו לקולא ע"ש מה שתירץ. והנה מלבד תירוציו נ"ל למ"ש בהגהת מרדכי פ' החולץ דבשל סופרים הלך אחר המיקל דוקא היכא דחזינן פלוגתא דתנאי בהדיא אבל היכא דמספ"ל מאי אמור בה קמאי אזלינן לחומרא אף בשל סופרים ע"ש. וצ"ע הא כל תיקו ובעיא דלא אפשיטא לא בעינן מאי אמור בה קמאי ומ"מ אזלינן לקולא בדרבנן כמ"ש הפוסקים הובא בעין זוכר להגאון חיד"א מערכת ב' אות ל"ג אלא שהביא מספר תוספת דרבנן מברכות דף נ"א גבי שמאל מהו שתסייע לימין הואיל ולא איפשט לראשונים נעבד לחומרא אע"ג דדרבנן הוא ע"ש. ולכאורה אפ"ל דכשנתפרש בגמרא צדדי הבעיא ה"ל כפלוגתא דתנאי ועבדינן לקולא ואם לא נתפרש מחמרינן. ועכ"פ הא דהכא לא ידעינן מאי אמור בה קמאי חשיב מחמת: דנשכח וגם ל"ש כ"כ לפרש צדדי הספק דאין טעם להללמ"מ לכך מחמרינן אף דבלא זה היה אפשר להקל בהללמ"מ כדרבנן. ובבאר יצחק הוכיח מדפסק הרמב"ם פ"ד מפסוהמ"ק הי"ב וי"ג בבעיות דלא אפשיטא דאבודה ממנו ומן הרועה ואחד מכירה בסוף העולם אי תמות או תרעה וכן בנמצאת משנשחטה החטאת הב' קודם שנזרק דמה. דתמות משמע דגם בעיקרו הללמ"מ ספיקו להחמיר ע"ש. וק"ל כיון דד' ניתנו או אחת א"כ בבעיות אלו ה"ל ס"ס שלא תמות דשמא זו מן הרועות ואת"ל מן המתות שמא בכה"ג דינה דרועה. וגם באיסור המפורש בתורה מהני ס"ס ובתשובת רעק"א סי' ל"ז הובא דגם ס"ס דפלוגתא דרבוותא מהני ע"ש. וה"נ ס"ס דדינא כה"ג. וגם למ"ש הבאר יצחק אעיקר דאוקמה מד' על ה' מספק דמזה לא מוכח דספק הלכה להחמיר משום דכיון דרוב מה' חטאות קים להו דמתות אזלינן בתר רובא ע"ש. נמי י"ל למ"ש הפ"י בכתובות בסוגיא דפ"פ כשספק אחד שקול אף דהב' לא שכיח מהני. ה"נ יחשב ס"ס. ולמ"ש הבאר יצחק לר' נתן דא' ניתן והעמידו על ה' צ"ל דש"ה שגזרו חז"ל בפירוש שימותו כולן ואין למידין מזה להיכא דלא מצינו בפירוש דאסרו ספיקו ע"ש. לפי"ז ודאי ק' כיון דרובן לרעיה ורק חז"ל גזרו שתמות למה נחמיר עוד בבעיות אלו. ולעיל דף י"ג ע"א סד"ה שלש הבאתי מהש"ך בגבינות דישראל שהניח בבית עכו"ם וספק אם הוחלפו כו' דליכא למימר כיון שחכמים אסרו מספק שיש בו דבר טמא ה"ל ס"ס כו' דכיון דאסרוהו מחמת שיש בגופו. חשש איסור דאורייתא עשוהו כודאי איסור ע"ש. וא"כ י"ל דה"נ ה"ל כל חטאת מחטאות המתות כודאי מהמתות ואין לצרף הספק שמא זו מהרועות. וניחא נמי גם מה שכמדומה לי שזה זמן רב ראיתי בספר אמתחת בנימין שהק' להפוסקים דספק א' בגופו וס"א בתערובות הוי ס"ס. דאמאי אמרינן