מלאכת חושב מ

מקוה כולה שאוב פ"י המשכה דאפי' לפרש"י הלכה כראב"י דמשנתו קב ונקי כו'. ותמה בדברי אמת שם על הר"י כיון דאמורא פסק כרבנן איך נימא אנן הלכה כראב"י ע"ש. והנה בלא"ה ק"ל דמהתוס' משמע לפסוק כן דרך הלכה פסוקה. ובא"ז שם כתב דהר"י מסתפק בזה. וכן בש"מ הכא בהשמטות כתב דר"י מסופק אם מותר לעשות מקוה כולה שאוב ע"י המשכה כדמשמע פשט ההלכה ואף ע"ג דראב"י אוסר מ"מ הלכה כריו"ח או שמא דברי רחב"א עיקר ורבנן לחומרא ע"ש. ומזה נ"ל דכוונת התוס' דגם לפירש"י הלכה כראב"י. היינו לרחב"א דסובר דרבנן לחומרא ודלא כרבין דאפשר דהעיקר כרחב"א ולא מצינו אמורא שיחמיר כרבנן וכמ"ש בש"מ דמספ"ל להר"י הכי. ואולי יש איזו חסרון בדברי התוס'

לפי חשבון כלים כו'. בספר גידולי טהרה בסי' ר"א ס"ק כ"ג חקר במקוה שנפסל ע"י ג' לוגין אי כל המים נתהפכו להיות כשאובין ממש ונפ"מ כשיפול ג"ל מאותן המים למקוה חסר יפסלוהו א"ד דאין פוסלין רק לפי חשבון השאובין שבהם וכ"ת למה לא פירש הש"ס משנתינו אין מ"ש פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון כפשוטו. אפ"ל דכל הני דנשנו במשנתינו שנוים כבר במקום אחר במשנה או ברייתא אבל דין זה דאין מ"ש פוסלין אלא לפ"ח לא נשנה עדיין במקום אחר ובפלפולו הביא הא דשם סעיף מ"ד בגג שיש בראשו כ"א סאה מים כשרים וי"ט סאה מים פסולים וירדו בהמשכה הוכשרו כולם ואס"ד דגם הכשרים נהפכו להיות כפסולין איך מהני להו תו המשכה הא קיי"ל שאובה שהמשיכוה כולה פסול א"ו דהכשרים בכ"מ שהם נשאר עליהם שם כשרים ולכך כשהמשיכום אח"כ הוכשר גם השאובים כו' ותו הובא שם הא דרפ"ג דמקואות דסברי חכמים דג"ל שנפלו למקוה חסירה דאינו מתכשר עד ושיצא ממנה מלואו ועוד וכתב דמדינא ראוי להיות כדאמר ר' יהושע דחסר מג"ל אפי' קורטוב כשר מפני שחסרו לו ג' לוגין אלא דא"כ יבטל גזירת ג"ל דרגיל שכל מקוה מתחסר מעט ולכך קבעו השיעור כדי מילואו כו' ע"ש באורך. וצ"ע דלכאורה משמע דאין עצה אחרת למקוה חסרה שנפל בה ג"ל זולת עד שיצא ממנה מלואו ועוד. וכן בש"ע סי' ר"א סכ"ב בהעתיקו דין זה לא הזכיר מעצה אחרת. ואי אין דינה ככולה שאובה. הא מ"ל עצה אחרת אם יפתח צנור מהמקוה וימשיך המים למקום אחר דהג"ל יוכשרו בהמשכה כיון שאין כולה פסולה והיה ראוי לאשמעינן עצה זו. ובש"ך שם ס"ק צ"ט על מ"ש הרמ"א דאם המשיך תחילה מים פסולים ואח"כ הביא עליהם רוב מים כשרים ל"מ דאין המשכה מכשרת אלא כשהיה שם מתחילה רוב מים כשרים. וצ"ל ההסבר כמ"ש לעיל ע"א בד"ה מקוה משום דקמא קמא בטל ונפסלו כל המים וכולה בהמשכה ל"מ ע"ש. וזה ל"ש בנפל במקוה חסירה ג"ל אלא ע"כ דגם בזה נפסל כל המים דאל"כ ה"ל למינקט עצה זו ועל עצה זו לא שייך דיבטל גזירת ב"ל ול"ד לחסר קורטוב מחמת דרגיל שכל מקוה מתחסר מעט. ואולי יש לחלק בין זה לדין דגג שיש בראשו כ"א סאה. דרק במקוה חסירה פסל הג"ל אותה לגמרי אבל מים שבגג שאין שם מקוה עלה לא פסלוה. והנה הר"ש רפ"ג דמקואות הביא התוספתא ופירשה שתי בריכות של ארבעים ארבעים סאה [עם הג"ל שנפלו] זו ע"ג זו ונפל ג"ל מים לעליונה ונפתקו ובאו לתחתונה כשרים שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו ג"ל כלומר כשנפל ג"ל לעליונה וירד מיד לתחתונה ולא אמרינן דהיינו אותן ג"ל השאובין הן נינהו דירדו לתחתונה דא"א שלא יתערבו מעט במי הבריכה העליונה ונמצא שהשלימו מ' סאה של ותחתונה קודם שירדו לה כל הג"ל כו' ע"ש. ומזה מבואר דלא נפסל כל מי הבריכה העליונה החסירה כשנפל בה הג"ל. אך י"ל דתיתי תוספתא זו כר' יהושע שם במשנה דמכשיר כשחסר קורטוב ומשום דנחסר מג"ל. ואליבי' ודאי לא נהפכה כל המקוה להיות כשאובים ודברינו אינו אלא לחכמים דפליגי על ר"י. ונחזור לעניננו כיון דר"י במשנתינו סובר דאין כל המקוה נהפכה לשאובים ע"י הג"ל וכן מהתוספתא הנזכרת הכי משמע ה"ה כמבואר דמ"ש פוסלין לפי חשבון וא"כ לכאורה ה"מ לפרש המשנה דאין מ"ש פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון כפשוטו וקמ"ל דלא נימא דכל המקוה נהפכה לשאובים כחכמים דסברי הכי. וע"כ צ"ל כמ"ש בגידולי טהרה דגם לחכמים אין כל המקוה כשאובים מדינא. וא"כ י"ל דלא נקיט במשנה אלא במאי דאיכא דאינו סובר כן וכדנקיט בכולהו דלא כפלוני משא"כ בזה דהוא לכ"ע. ובלישנא דיוסף בן חוני בב' וג' כלים פוסל בד' וה' אין פוסלין. עי' בשבת ד' ס' בתוד"ה השתא

רא"א בית הפרס עושה בית הפרם. פרש"י דעפר בית הפרס מטמאין. והנה בפי' הרא"ש פרק י"ז דאהלות משנה ב' כתב דגם לר"א כשמתחיל לחרוש מן הבקר אינו עושה אלא ק' אמה משום דכל העצמות שהמחרישה טוענת בפעם אחד אינה מוליכתן יותר מק' אמה וכשמתחיל מבית הפרס חוזרת וטוענת עצמות שנדלדלו שמה ומוליכתן ק' אמה ע"ש. וע"כ צ"ל כפירושו דע"כ גם לר"א יש שם בית הפרס והיינו לענין שאם חרש בלא הפסק אינו מטמא יותר מק' אמה. דאל"כ לא שייך אליבי' הלשון בית הפרס אם אין שום נפ"מ בין הק' אמה הסמוכים להקבר להמרוחק יותר מק' אמה. וזה שייך אם הטומאה משום העצם כשעורה. אבל לפרש"י דעפר בית הפרס מטמאן. אי כוונתו אעפר לחוד בלא העצם. גם בבת אחת אף דלא טען העצם או העפר שאצל הקבר יותר מק' אמה עכ"פ העפר שסמוך לגבול בית הפרס הראשון יטעון להלאה וזה יטמא לפרש"י וא"כ מה בין ק' אמה הראשונים להיותר מזה. ועוד מסתמא גם לר"א נטהר בית הפרס ע"י בדיקה כדס"ל לב"ש וב"ה פי"ח דאהלות משנה ד' ולא יחלוק ר"א על רבותיו [ועי' כעין זה בסוטה דף ל"ג ע"א בתוד"ה ור"י] וע"כ דאין טומאה עצמיית בעפר בית הפרס וע"כ מ"ש רש"י דעפר בית הפרס מטמאן. כוונתו מחשש שבעפר נמצא ע"ש. וק"ק דלא נקיט העיקר מהעצם

דף י"ג ע"א שלש שדות ושתי מענות. פרש"י דהשדה שהקבר בה טמאה כולה דלא ידעינן באיזו מקום ממנה היה הקבר ומש"ה עושה מלא מענה לכל צד דשמא לאחד מב' ראשיה היה הקבר כו' וכ"כ הרע"ב ובתוי"ט התפלא מדתנן בפי"ז דאהלות מ"ג דחורש שדה שאבד: הקבר בתוכו אינו עושה בית הפרס ופי' הרע"ב דה"ל ס"ס: שמא לא חרש במקום הקבר ואת"ל חרש שמא לא הוליך ממנה עצם והביא מ"ש הר"ש דהכא בחורש כל השדה והתם בלא חרש מכולה שדה והק' התוי"ט דגם בחורש כל השדה הוי ס"ס לגבי שדה שבמזרח שמא ה"ל למדוד מראש בית הפרס דבמערב דשמא שם הוי הקבר ואת"ל שהיה בראשו שבמזרח שמא לא גלגל עצם וכן בשדה שבמערב ובתוס' חדשים כ' דיש פוסקים דבאין ב' הספיקות שוין בענין אחד אינו ס"ס והכא ספק א' הוא בגוף הקבר וספק ב' באדם החורש ע"ש. והנה כבר דן הכרו"פ מכתובות דף י"ד באלמנת עיסה דהס"ס הוא שמא בן ראשון הוא ושמא לא נתגרשה אמו כדפרש"י שם והוא בתרי' גופי ע"ש. ולכאורה י"ל דהכא הוי ס"ס דסתרי אהדדי דנטהר השדה שבמזרח משום הספק דשמא ה"ל למדוד מראש ביתו הפרס שבמערב והדר נטהר השדה שבמערב מספק דשמא ה"ל למדוד מראש בית הפרס שבמזרח והוי תרי קולי דסתרי אהדדי דל"מ ס"ס כה"ג כמ"ש התוס' בב"ק דף י"א ע"א בד"ה דקא מטהרת לה מראשון. ובספרי כובע ישועה שם הבאתי מהפרמ"ג ביו"ד סי' ק"י במחודשים אות א' שהביא מהמהרי"ט ח"ש חי"ד סי' ב' דגם כשספק אחד סותר ל"מ יעו"ש. שוב מצאתי