מלאכת חושב לז

כדס"ל לר"מ ור"י דתימכר לצרכי עולה וכדמפרש בגמרא וממילא ישחט בפנים ולא יבוא לאיסור קדשים בחוץ. וגם על הדמים שיקבל מהקונה כפי שסבור דלא פשטה קדושה בכולה. אין חשש מה שישתמש בהם כבדמי חולין. דהרי אם באמת פשטה קדושה בכולה ועולתו הוא אין קדושה חלה על המעות עי' פרש"י בערכין ריש דף ה' ובספרי מעשה חושב שם. אך יש חשש אם צריך להקריבה לשם המקדיש מקצתה ויקריבנה לשם אחר [ובמ"ש ביקר הערך דנלמוד באשה דפשטה קדושה בכולה בבנין אב מבהמה. צע"ק בב"ק דף נ"ד סוף ע"ב בהא דלהנחה הקשתיו ובמש"ש בספרי כובע ישועה ובב"ק דף י"ז ע"ב בתוד"ה קמ"ל ובספרי שם] ועיקר סברות כאלו לא שייכא בענין דאורייתא כהא דפשטה קדושה בכולה או לא. ואם היה מקום לסברות היה אפ"ל עוד סברא דבהא דעוף דגם אם לא תפשוט קדושה בכולה עכ"פ אין דבריו לבטלה דתקדש עכ"פ האבר שהקדיש נימא כן ולא נלמוד מבהמה. אבל בהא דאשה דאמרינן ולא חצי אשה דאם לא תפשוט קדושה בכולה לא תהא מקודשת כלל ויהא דבריו לגמרי לבטלה בזה היה אפ"ל דכדי שלא יהא דבריו לבטלה דתפשוט קדושה בכולה אי לאו הסברא דדעת אחרת מעכב. אך צ"ע לדון בכזה בדאורייתא. ובבעיא דהקדיש אבר לדמיו. עי' מ"ש בספרי מעשה חושב בערכין דף ה' ע"א באורך בענין זה

הקדיש חד אבר מהו בגיזה. אאותו האבר קאי כדפי' בש"מ. ופרש"י בעבודה לא תיבעי לך דאסור דהא מכחיש לה. ומשמע מפרש"י דגיזת האבר לא מכחיש להאבר. ובשעה"מ פ"ה מערכין ה' י"ז הק' מחולין דף קל"ה ע"א דמבואר דמכחיש הגיזות בבשר וכתב דר' ינאי דשם פליג בזה עם רבא דהכא ע"ש. וצ"ל דכה"ג דהכחש הוא ענין קלוש שייך בזה פלוגתא ואינו כמחלוקת במציאות דלא אמרינן הכי ובבעיא דהקדיש עורה דפרש"י דבגיזה לא תיבעי דלא מכחיש הפור. ובפי' ר"ג כתב להיפך דבגיזה ודאי מכחיש העור. צע"ק דזה כפלוגתא בסברות הפוכות. ולכאורה נ"ל דאפ"ל בקו' השעה"מ דשם דמיירי דגוזז כל הגוף זהו מכחיש הבשר אבל אם גוזז רק אבר אחד לא מכחיש אפי' אותו האבר שגזז אותו. והרמב"ם ספ"א ממעילה כתב הקדיש אבר אחד מן הבהמה בין לבדה"ב בין למזבח הרי הדבר ספק אם אסורה כולה בגיזה ועבודה או אינה אסורה לפיכך אין לוקין עליה וכ' במהרי"ט אלגזי בבכורות דף ז' ע"ב דגריס סתם מהו ומיבעיא לי אף בעבודה דאע"ג דמכחיש אפשר דלא מחייב מדאורייתא אלא במקדיש כולה ע"ש (ומ"ש אין לוקין על למזבח קאי. דעל לבדה"ב גם בהקדישה כולה. כתב שם בהלכה י"ב דמן התורה מותר בגו"ע ורק מד"ס אסור. ובבעיא דלא אפשיטא ה"ל כסד"ר דלקולא אזלינן]. ויש לעיין בהקדיש אבר אחד והשאר חולין. יתחייב החורש בו משום כלאים עי' רמב"ם ספ"ט מכלאים בשור פסולי המוקדשים שחורש בו דחשיב כלאים ולמש"ש המשל"מ דחולין וקדשים לא חשיב שתי מינים והא דפסולי המוקדשים שאני שהיתה קודש ונפל בה מום דנעשית תולין וחלק זה של חולין עשאו הכתוב כטמאה אבל חולין דמעיקרא לא חשיבו כטמאה ע"ש. וא"כ הכא דהחולין הוא חולין דמעיקרא אינו כלאים. ויתפרש מ"ש הרמב"ם דאין לוקין אעבודה. אף בעבודה שכזו יש חיוב משום כלאים. ומשום דחולין וקדשים שכה"ג אינו כלאים. ויש עוד שיטות בכלאים דפסולי המוקדשים יעו"ש במשל"מ ובגנת ורדים כלל נ"ט ואכמ"ל

דף י"ב ע"א מי קרינן ביה כי ירחק ממך המקום וזבחת. פרש"י הא א"י לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים היא. והנה בספרי מעשה חושב בערכין דף ו' ע"א סד"ה מ"ט הבאתי התוספתא דלחכמים דר"מ שחט בהמה ומצא בה בן ט' חי אין אסור משום אותו ואת בנו משום דאין טעון שחיטה וכתבתי דכ"ש כשעודו במעי אמו אפי' אי עובר לאו ירך אמו דהא א"צ שחיטה משום כל בבהמה תאכלו ע"ש. ומשמע דאין נופל על העובר שם שחיטה כלל אלא דניתר בשחיטת אמו. וא"כ לכאורה אף אם לא נידון בתר השתא ונימא כיון דעכ"פ היה יכול להמתין עד שיולד ולשחוט העובר דחולין בחוץ יהא שייך עליו חיוב דחולין בעזרה מ"מ יפטור משים דאין נופל כלל שם שחיטה על העובר וכמו דל"ש בזה איסור דשחיטת או"ב כן ל"ש בזה איסור דשחיטת חולין בעזרה. אך מהכא משמע קצת דנופל על העובר שם שחיטה וצע"ק ואכמ"ל

אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. בתשובת באר יצחק חא"ח הי' י"ב כתב דלא תקשי על הראב"ד פ"א ממע"ש דפוסק כשמואל בר"ה דף י"ג דלכל אין בילה חוץ מיין ושמן די"ל כיון דדמוע אינו רק מדרבנן דמה"ת חד בתרי בטל ובדרבנן לכ"ע יש בילה ואף דמהא דפול המצרי דר"ה שם דהוא דרבנן בחשש דחדש וישן לא סמכינן על בילה הכי תרתי דרבנן הוא דדימוע שהיה מדומע מתחילה לא היה אסור רק מדרבנן וגם עכשיו שמדמע לפי חשבון ג"כ אינו רק מדרבנן ותרי דרבנן קיל מחד דרבנן כו'. ע"ש. ולדבריו יש לדון כשנתערב תחילה סאה תרומה בסאה חולין [כמו שצייר הכא בש"מ] דמה"ת אסור לא נשער בתערובות השניה לפי חשבון אם בחד דרבנן לא נסמוך על בילה. אך נ"ל דגם בכה"ג נשער לפי חשבון ול"ד לחשש דחדש וישן לענין מעשר דר"ה שם. והוא דבנד"ד יש ב' ספיקות להיתר דשמא נבלל יפה דהא גם אי אין בילה היינו דאינו נבלל היטב אבל עכ"פ ספק יש שמא נבלל היטב ואת"ל לא נבלל היטב עכ"פ ספק הוא שמא נפל בתערובות הב' חולין כמו דיש לספק שמא נפל תרומה. ואינו כמו שם אונס חד הוא וכעין שכתב הש"ך ביו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אות י"א מהתה"ד דכל שספק אחד מוסיף בהיתר יותר מאידך ספק חשיב ס"ס כהא דשמא ביכרה כבר ואלו ב' הגדיים פשוטים הם ואת"ל לא בכרה כבר איכא למימר אכל אחד זה אינו בכור ע"ש. וה"נ הספק שמא התערובות הב' כולו חולין מוסיף בהיתר משאם נימא דנתערב לפי חשבון ונפ"מ לענין תערובות שלישי. וזה לא שייך בחשש חדש וישן דר"ה דשם אין היתר רק כשנימא דנבלל היטב ומעשר מחדש על חדש ומישן על ישן ובזה הוא דלא סמכינן על בילה. וניחא הא דמדמע מיהת לפי חשבון גם אם בתערובות קמא היה ברוב חולין דמותר מה"ת. ואמאי לא נימא שמא נפל רק חולין בתערובות הב' כיון דאינו ודאי דנבלל היטב ונסמוך על ספק זה כמו בכל סד"ר דלקולא אזלינן ונתיר אף שאין בתערובות הב' קרא לפי חשבון. והוא די"ל ע"פ מ"ש המשל"מ פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה דאף דסד"ר לקולא מ"מ ביש ס"ס להחמיר אזלינן לחומרא ע"ש ובשעה"מ פ"י ממקואות כלל ה'. וה"נ יש ת"ק להחמיר דשמא התערובות הב' כולו היה מתרומה ושמא היה נכ"ח מקצתה תרומה לפי חשבון ולהקל ליכא רק צד ארד ולכך מדמעת עכ"פ לפי חשבון כנ"ל

ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון, פרש"י ואם בין הכל מה שנפל מן הראשונה לתוך האחרונה א"ב אלא כדי לחמץ כו' מותרת כו' והק' התוס' דא"כ ל"ה צריך לאתויי דמתני' דלא כר"א מהא דשאור דממתני' דמדומע ה"ל לאוכחי שפיר דלא כר"א. והנ"ל רמה דפרש"י דאם לא נפל מהתרומה לבד שיעור כדי לחמץ שרי לגמרי [כשיטול מהעיסה כשיעור. התרומה מפני גזל השבט] הוא לבתר דידעינן ממתני' דשאור דסברי חכמים הכי דאינו אסור עד שיהא בשאור דתרומה לחוד כדי להחמיץ דמשמע דאם לא מחמץ כל העיסה רק בצירוף דשאור דחולין מותרת העיסה ומשום דזה וזה גורם שרי [ומובן דצריך שיהא ק"א נגד התרומה וגם שיטול מהעיסה כשיעור השאור דתרומה מפני גזל השבט]. ולולא משנה היה אפשר