מלאכת חושב לו

בעזרה עכ"ד. וא"כ אפשר דגם לתנא מספקי בעיא זו [ועי' מ"ש התוס' בחולין דף קל"א ע"ב בד"ה ת"ש דלא משמע דגם התנא יסתפק ע"ש ולכך נקיט בן ד' מילתא פסיקא דאין בזה משים חולין בעזרה. עוד כתב בש"מ ס"א וקדמייתא כגון דאקדיש ולבסוף נתעברה דולד קדשים במעי אימן קדושים בתרייתא דנתעברה ולבסוף הקדישה דלא קדיש הולד עד דמקדיש ליה בפני עצמו וללשון זה כ"ע סברי כבר פדא דאין קדושה חלה על העובר עכ"ל. ואיני מבין אי מקודם שיולד הא לא שייך עליו קדושה גם בפ"ע. ואי צריך לאקדושי בפ"ע משיולד. א"כ איך יפרנס בר פדא הא דתנן לקמן דכ"ה היא שלמים ולדה עולה ה"ז הולד שלמים. וכמ"ש התוס' לעיל דף י' ריש ע"ב דמזה מוכח דסובר בר פדא שיירו אינו משוייר דמיד שהאם קדושה קדוש הולד מכח האם ע"ש. ואפי' תימא דלא קדוש הולד במעי אמו מחמת קדושת האם וכדהסביר בש"מ שהזכרנו מקודם. עכ"פ זה מוכח דקדוש הולד משיולד מכח קדושת אמו. דאי צריך אח"כ קדושת פה האדם יקדישנו למה שירצה גם לעולה ולמה הוא שלמים דוקא ולומר דצריך להקדישו דוקא לשלמים הוא כהלכתא בלא טעם וצ"ע. ואעורר בהא דפשוט להגמרא דגם במקדיש מעוברת לא חל קדה"ג על העובר לבר פדא מכח האדם רק מכח האם. ומנלן זה דהא לעיל דף י' ריש ע"ב עביד צריכותא אליבא דריו"ח דאי אשמעינן במקדיש מעוברת דקדוש העובר מכח האדם ה"א משום דאקדיש לה ולכל דאית בה אבל באקדשי' לעובר לחוד כיון דליתא אבראי לא קדיש צריכא הא דאריו"ח קדושה חלה העוברין. וא"כ בר פדא דלא שמעינן ליה דאמר רק דאין קדושה חלה אעוברין דילמא רק אעובר דבמעי חולין אמר ולא על הקדישה מעוברת. וצ"ל דידע הש"ס דגם בהקדיש מעוברת אמר דלא חל קדה"ג אעוברין. עוד אעורר למה שכתבתי בריש הסוגיא בטעם דבר פדא משום דמחשיב עובר דשלב"ל לענין קדה"ג. וא"כ להסוברים דמקנה דשלב"ל עם דשב"ל אמרינן מגו דחל קנין על דשב"ל חל נמי על דשלב"ל [עי' שעה"מ פכ"ב ממכירה סוף הלכה ה'] א"כ ה"נ מ"ל במקדיש העובר ביחד עם דשב"ל דכה"ג יחול הקדה"ג גם על העובר ויתורץ כמה קושיות דפריך בגמרא לבר פדא. ועי' בספרי כובע ישועה בב"ק דף ס"ח ע"ב בד"ה כגון ואכמ"ל בזה

ע"ב ת"ל כל אשר יתן כו'. בהתורה והמצוה פ' בחקתי סי' ס"ז כתב שהרמב"ם פ"ה מערכין פירש לקרא במקדיש תמימה לבדה"ב ומפרש יהיה קדש שלא יוציאה בפדיון לחולין רק ימכרנו לצרכי עולות ודמיהן יפלו לבדה"ב והכא מבואר דמיירי במקדישה למזבח כו' גם מתמורה דף ו' שהק' לרבא דסובר א"ע ל"מ ממקדיש תמים לבדה"ב וה"ל להשיב שמבואר בקרא דמהני מדכתיב יהיה קדש וע"כ דלא מפרשי כהרמב"ם ע"ש. וא"י אנה מצא כן ברמב"ם דשם ה' ז' כתב רק במקדיש בהמתו סתם [דלא עשה איסור כלל]. ובמקדיש בהמתו תמימה בפירוש לבדה"ב לא אמר הרמב"ם מהך קרא. ולכך לא מצי לומר דגלי הך קרא שיהני מעשיו במקדיש להדיא לבדה"ב. ואעיקר דנקיט הרמב"ם במקדיש בהמתו סתם מהך קרא שלא נמצא כן בגמרא לימוד זה. עי' כעין זה בלח"מ פרק ב' מתמידין ומוספין סוף הלכה א'. וביד מלאכי בכללי הרמב"ם סי' ד'

אר"ח מודה ר' יהודא בדבר שעושה אותה טריפה. ויש לעיין מ"ט שבק לר"מ בר זוגיה דר"י. זולת דנימא דה"ל זה בקבלה על ר"י ולא על ר"מ. ואפ"ל כיון דתלי זה בטריפה אינה חיה דהוי נשמה תלויה בו. ויש"ש פ' א"ט סי' פ' דעתו דגם למ"ד טריפה אינה חיה מ"מ לפעמים א' מאלף יבוא הענין שטריפה חיה ע"ש ובפלתי סי' כ"ט. וא"כ ר"מ דחייש למיעוט כנודע מוליד המיעוט ספק דשמא זו היתה חיה אף אלו נחתכה רגליה מהארכובה ולמעלה. וכיון דהמקדיש הוא מוחזק יהני חזקתו נגד ההקדש לומר שלא תקדוש כולה מחמת דשמא בהמה זו אין נשמתה תלויה ברגלה אף מן הארכובה ולמעלה ולכך לא נקיט רק ר"י דלא חייש למיעוט ואינו בגדר ספק. ויש לעורר במה שפלפל במלא הרועים ערך טריפה חיה אות ט"ז דר' יהודא יסבור טריפה חיה ע"ש. דא"כ מה זה דאמר הש"ס דרב חסדא סובר כמ"ד טריפה אינה חיה. דמ"מ איך יאמר הכי אליבא דר' יהודה אי יסבור ר"י טריפה חיה. ובמ"ש התוס' דסוגיא דהכא מהופכת מפ"ק דבכורות. הנה למ"ש הבאר שבע בסוטה דל"ח ע"א דאפשר דתרי רב חסדא הווי. ולמ"ש בסדר הדורות בסדר תנאים ואמוראים אות ריש דרבא הנזכר סתם הוא בר יוסף בר חמא ולהלן שם כתב וע"ל רבינא דיש סתם רבא שהוא בר יצחק ע"ש. לפי"ז היה אפשר לתרץ סתירות הסוגיות ועי' בברה"ז. ואעורר בקו' הערוגות הבושם סי' כ"ט במ"ש הרשב"א ר"פ א"ט דהא דגלי קרא זאת החיה דטריפה אינה חיה דנפ"מ לספק טריפה דמהני שהיית יב"ח. דא"כ לשיטת הרמב"ם דספק מותר מה"ת א"כ ל"צ זאת החיה להורות להתיר ספק טריפה בשהיית יב"ח כיון דבלא"ה מותר ע"ש. ובספר עיני ישראל ר"פ א"ט תי' קו' זו ע"פ מ"ש הפר"ח בכללי ס"ם דספק דאפשר לברורי מודה הרמב"ם דאסור מה"ת וי"ל דלכך גלי קרא דאפשר לברר בשהיית יב"ח עכ"ד. והנה למ"ש בגנת ורדים כלל ח' כמ"ש מהפר"ח והביא דהיתר ס"ם משום דס"א מותר מה"ת ואל ספק ב' סד"ר דלקולא וכתב דלכך באיכא לברורי ל"מ ס"ס ע"ש. ומשמע דמשום דבאיכא לברורי ס"א אסור מה"ת. וא"כ לפי"ז למה שכ' השעה"מ פ"י ממקואות כלל ג' מכמה פוסקים דמהני ס"ם אף באיכא לברורי ע"ש לפ"ז אינו ברור כ"כ דיתסר ספק דיש לברורי מה"ת ואכמ"ל בזה. ולכאורה י"ל נפ"מ הא דגלי קרא זאת החיה למ"ש התוס' בזבחים דס"ט ע"ב מרש"י. דאם טריפה אינה חיה משנטרפה ירד לה טומאה. הרי נפ"מ מדגלי קרא זאת החיה להא דטריפה אינה חיה. אך כבר תמהו התוס' על דברי רש"י הללו יעו"ש. עי"ל למ"ש הרשב"א בב"ק דף מ"ז ובחולין דף נ"ח דאף אי עובר ירך אמו הוא ולד טריפה מותר דמ"ט טריפה אסור משום דאינו יכול לחיות ועובר יש לו חיות בפ"ע ומזה כתב במלא הרועים ערך עובר ירך אמו דכשנימא עובר ירך אמו וטריפה חיה ולד טריפה אסור פ"ש. לפי זה יש נפ"מ מהא דגלי קרא זאת החיה לומר דטריפה אינה חיה כדי להתיר ולד טריפה. אך בספרי כובע ישועה בב"ק שם כתבתי דגם למ"ד טריפה חיה י"ל חילוק זה ע"ש. ולכאורה י"ל דנפ"מ לר"י דמודה דבדבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה ואשמעינן דדבר שעושה אותה טריפה אינה חיה ונשמה תלויה בו ואם מקדיש דבר שעושה אותה טריפה פשטה קדושה בכולה. אך אכתי תקשי לר' יוסי ור"ש דסברי דגם במקדיש רגלה מארכובה ולמטה פשטה קדושה בכולה למה לי זאת החיה. ועי' מ"ש בספרי מעשה חושב בערכין דף כ"א ע"א בענין דהכא

בעוף מהו כו'. בספרי מעשה חושב בערכין ד' ה' פ"א בד"ה הא. הבאתי קו' השעה"מ פ"ה מערכין מקידושין דף ז' בהא דאשה א"ר ולא חצי אשה דפרכינן ונפשוט קדושה בכולה וכ' התוספות משום דמקודשת לשון הקדש קאמר והרי בהקדש עוף מספ"ל אי בהמה א"ר דוקא וה"נ באשה והבאתי מ"ש ביקר הערך משום דבעוף בכל צד איכא חשש דכשנדמה לבהמה יש חשש הקרבת חולין בעזרה כשאינו כן וכן להיפך יש חשש דקדשים בחוץ משא"כ בקידושין דאינו קולא כשנימא דמקודשת ע"ש. והנה מלבד מה שהשבתי שם על דבריו נ"ל דליכא חשש קדשים בחוץ כשנימא לא פשטה קדושה בכולה אף אם באמת פשטה. דהא כפי שנסבור לא פשטה יהא דינו