מלאכת חושב טו

בהעדר אחת מהן הוי נתל"ע הן בחסר קדם או בחסר יכול ע"ש. ומדברי הש"מ דהכא משמע דס"ל כהתוס' דהא קרא דמכל מתנותיכם תרימו תרומה דהוא העשה כתוב בפ' קרח אחר הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר הנכתב בפ' משפטים ומ"מ מחשיבו ללאו שקדמו עשה. והנ"ל ראי' להתוס' ממכות דף ט"ז דאמר ריו"ח דאין לנו בלאו הנתל"ע שיהא פטור המלקות תלוי בקיום העשה אלא זו דשילוח הקן ועוד אחרת דמשכחת בהו דלקי ע"י ביטול העשה דהיינו פיאה בלא הפריש ואכל העיסה ע"ש. ותקשי מהא דמקדים תרומה לביכורים דבדיבורו עביד מעשה וחשיב לאו שיש בו מעשה ולא לקי רק משום דניתק לעשה ומ"ל בביטלו כגון ששרף הכרי לאחר שהקדים המאוחר ואי אפשר לו לקיים העשה. ובשלמא להתוס' הרי בזה לריו"ח לקי כדין לאו שקדמו עשה דלא חשיב נתל"ע כלל כיון שאפשר לקיימו בלא עבירת הלאו אך לרש"י דזהו נתל"ע תקשי

ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי. בגנת ורדים כלל כ"ג כתב דלא עקר אף חד לאו מינייהו ותדע מדבעינן דוקא סמוכים כו' והביא מן המהרש"א ריש חולין דחד מיהו עקר ע"ש. והנ"ל קצת דמיון לכאורה להחקירה בהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר ודחה אם לוקה על הלאו עי' תוס' חולין ריש דף קמ"א ובגנת ורדים כלל ט'. ובמה שהביא שם מהתוס' דקדושין דף ל"ד דבאיכא עשה בהדי הלאו לא דחי עשה ללאו אף למי שלא נצטווה על העשה דהלאו אלים ע"ש. וכן י"ל לענין נתל"ע בתרי לאוי ואכמ"ל. ובפרש"י בל"א משני כי פריך והרי מימר ש"ה דאהכי לוקה משום דהוי מימר לאו ששב"כ דכ"ע אסירי להמיר ומסיק בש"מ ובפי' ר"ג אבל העשה אשב"כ דליתא בצבור ושותפין כו' ע"ש. וזה ניחא. אבל למ"ש בש"מ אח"כ אות כ"א דכ"ע אסירי להמיר ומסיק אבל לאו דלא תאחר לא הוי אלא לישראל דמפריש מעשר ראשון ע"ש. אי כוונתו דכהנים ולוים ליכא בהו לאו דלא תאחר. תמוה דמה"ת נימא הכי כיון דגם אינהו מפרישין תו"מ אלא שאין מוציאין מתנות כהונה מכהן לכהן עי' רמב"ם פ"א ממעשר ה' ג' ד' ובפ"ד מבכורים ה' ו'. למה לא יהא שייך בהם לאו דלא תאחר. וגם לפרש"י לעיל ודמעך על שם שמדמעת ועולה בק"א. ובכהן ל"ש מדומע כיון שהותר לו תרומה. אטו בשביל זה לא ינהוג לכהן לאו דלא תאחר. לא מצינו דרשת חז"ל ע"ז. ובהגהות הגר"א כתב על ל"א דרש"י דא"י להולמו. ואי מפרש כפי' האחרון דש"מ ודאי קשה טובא אבל לפי' קמא דהש"מ מחמת דבמימר הלאו שב"כ והעשה אשב"כ. ע"ז ליכא לתמוה כלל וכ"כ הרמב"ם ריש הל' תמורה ובפי' המשנה דהכא. וביומא דף ל"ו ע"ב בתוד"ה לאו דנבילה כתבו דלהכי לא אמר טריפה דאפילו לריה"ג ל"ח ניתק כיון שלא ניתק כל מה שבלאו כו' ע"ש. וזהו כהנזכר בל"א דרש"י והרמב"ם. ובג"ו כלל כ"ג הק' דא"כ אמאי חשיב נותר לאו הנתל"ע דהא הלאו כולל זכרים ונקיבות והעשה אינו בנשים דה"ל מ"ע שהז"ג דנותר אינו נשרף אלא ביום כו' ע"ש והנ"ל דלמ"ש התומים סי' צ"ז סק"ז בהא דלא לקי על חובל דהרי יש דברים שאין בהם תורת חזרה כגון חובל אוכל נפש גופי' וא"כ אף היכא דניתק לחזרה ילקה כבתמורה להרמב"ם וכתב דלא אמר הרמב"ם רק בניתק לעשה דממילא כבתמורה דא"צ למעשהו דממילא הוא ותמורתו קדשוהו שמים אבל במקום דצ"ל קום ועשה לא אמרינן קום ועשה ולהלקותו גם כן וא"כ אמרינן להיפך אף במקום דא"ב קום ועשה א"ב מלקות דאין לחלק הלאו לחצאין ע"ש. וא"כ גם בעשה דשריפת נותר דהוא על ידי מעשה לא מיבעי' דזכרים לא ילקו אלא אפי' נקיבות דאינן מצוות אעשה זו לא ילקו. ובצל"ח בפסחים דף פ"ד כתב דודאי ינהוג שריפת נותר דפסח בנשים מדכתיב בחד קרא עם לא תותירו אמרינן כל שישנו בלא תותירו ישנו בשריפת נותר דידי' כו' ע"ש. וטרם שראיתי בצל"ח כתבתי כן בספרי נש"ר ביבמות דף פ"ב ע"ב בד"ה ואפי' אלא שהקשיתי מהתוס' דהכא ד"ה ור"י. דנימא דסמכי' למידרש כל שאינו כו' ע"ש. ועמ"ש לעיל ד' ב' ע"ב בד"ה א"ד ודוק ואכמ"ל

ור"י האי והנותר כו' למאי אתא. עמ"ש התוס' דאי להורות דין שריפה ליכתבי' במקום אחר ובש"מ מסיק א"נ לא ליכתבי' כלל דפשיטא דכל נותר בשריפה מושרפת את הנותר באש (שמות כ"ט פסוק ל"ד) ע"ש. ול"נ דאי מזה דבמילואים כתיב הי' אפ"ל דורות משעה לא ילפי' עי' מנחות די"ט ע"ב אך מקודם כתב בש"מ דבהדיא כתיב תרי זימני ושרפת כו' ע"ש. והיינו בפ' צו ובפ' קדושים וזהו בדורות,. ובספר פתח הבית סי' ז' הק' לרב אשי בשבת דכ"ד דס"ל דיו"ט עשה ול"ת וגם קיי"ל לאו שאב"מ אין לוקין האי והנותר מאי עביד ע"ש. ואשתמיטתיה המכילתא פ' בא פרשה ו' דאיכא תנא דדריש עד בוקר ליתן תחום לבוקרו של בוקר ואיזו זה עמוד.: השחר וכדפי' בברורי המדות דלא נימא יאכל עד נץ החמה וע"ש עוד דרש אחר. וגם נסתר מזה מ"ש בפתח הבית די"ל: דאתי שלא לשרוף בלילה אע"ג דבפסחים דף ג' יליף זה מן. והנותר מבשר הזבח כו' מ"מ י"ל דצריך גם הך קרא יעו"ש. ומדלא אשתמיט במכילתא מי מהתנאים לדרוש הכי משמע דלא כדבריו. עוד הק' דאי מהסמיכות פריך גם לר' יהודא תקשי למ"ש התוס' בד"ה וכל. דהיכא דא"י לקיים העשה בלא הלאו שעבר לא בעי סמוכין. א"כ למה לי סמוכין דהרי גם נותר כן כו' ע"ש. והנ"ל דלק"מ דסברת התוס' דבסמכי' ללא תותירו נוטה יותר דהוא לנתוקי ויוגרם טעות בדין לומר דלולא דניתק: הי' לוקה על לאו שא"ב מעשה דגם להסובר דאינו לוקה אינו פשוט כ"כ לומר דאי אפשר לטעות בזה ועי' בב"מ דף ט"ו ע"ב בתוד"ה ונתן] אבל בכתבי' במקום אחר שאינו נוטה יותר לומר לנתוקי מלומר לאשמעינן דין שריפה. נוקי אמסתברא שאינו לנתוקי דבלא"ה לא לקי מפני שא"ב מעשה. אף דבנותר אפשר להיות נתל"ע גם בלא סמיך וכ"ז לר' יעקב. אבל לר' יהודא דהוא באמת נתל"ע דאל"כ הי' לוקה אף שא"ב מעשה לא תקשי דליכתוב במקום אחר דבמאי עדיף מקום אחר ממקום זה כיון דלא נפיק מזה שום טעות בדין כנ"ל. וראיתי בספר יד דוד בפסחים סוף דפ"ג שהביא קושיא מאי מקשה הגמרא דעשה דשריפת נותר ידחה ל"ת דיו"ט. למ"ש התוס': בעירובין דף ק' דהיכא דע"י פשיעה בא אינו דוחה ל"ת ונותר בא ע"י פשיעה ע"ש. והנה למ"ש הגרע"א בדו"ח בכתובות דף מ' דרק היכא דהל"ת לחוד בא ע"י פשיעה והעשה הי' אפשר להתקיים בלא פשיעה בזה הוא דלא דחי משא"כ היכא דבלא פשיעה גם העשה לא הי' בזה דחי יעו"ש. וא"כ גם הכא הא אי לא פשע והותיר לא הי' מקום להעשה דשריפת נותר כה"ג אין עליו דין דבא על ידי פשיעה

רבא אמר ל"מ מידי והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא. בנוב"ת חאה"ע סי' קכ"ט כתב דזה אינו אלא אם הא דלא מהני הוא רק משום דרחמנא אמר לא תעביד בזה הוא דלקי אף אי ל"מ אבל אם בלא"ה אף אי לא אזהר רחמנא ע"ז נמי הי' מעשיו בטלים גם לרבא אינו לוקה וכזה כ' השעה"מ ספ"ג מגירושין] א"כ בחרמי כהנים גם אי לא אזהר לא ימכר לא הי' מהני מכירתו דמכר שאינו שלו רק דשל כהן כה"ג לא לקי כו' ע"ש. ויש להק' דבדף ה' פריך לאביי מחרמים דאם פדאן ל"מ ומשני ש"ה דא"ר קודש קדשים הוא בהווייתו יהא ולרבא האי הוא למעוטי בכור כו'. ולדברי הנו"ב תפ"ל דגם לרבא צריך הוא דמזה נדע דל"מ מכירתו ופדיונו מחמת דחשיב שאינו שלו גם בלא הלאו דלא ימכר ולא יגאל [וכדמוכח הכי מאביי דלדידי' אין הלאו מבטל המכירה והפדיון] ולכך לא ילקי גם לרבא על המכירה ופדיון משא"כ בלא קודש קדשים הוא ולא הוי ידעי' דל"מ רק מחמת דא"ר