מלאכת חושב יד

כלכלה בחברתה משמעותי' לעשר מאחת על שתיהם. ומשל זו על זו ומזו על זו הכוונה דוקא כן ולא מאחת על שתיהן ושפיר י"ל דאינו נמלך. אך אכתי ק' להרמב"ם ספ"ז ממעשר דנקיט במעשרותיהם מעשרות כלכלה בחברתה דמוציא מעשר שתיהן מאחת מהן או מעשר כל אחת מהן ממנה אם היו שוות ע"ש. דהא י"ל דכשיאמר מעשרותיהם כו' הא יהא הברירה בידו לעשר מאחת על שתיהן אם ירצה לכך אמר של זו בזו ושל זו בזו כדי שיהא מוכרח לעשר מכל אחת על השני' ולא משום דהוא נמלך וצ"ע

לוקה מפני שהקדים מע"ש שבה למ"ר שבחברתה. וכמ"ש התוס' דארישא קאי דאמר מעשר של זו בזו [הראשונה] מעושרת. והנה הר"ש כתב דבקמייתא ליכא חדוש במה שהראשונה מעושרת ומשום סיפא נקטה. ולענד"נ די"ל דאשמעינן חידוש דאף דעבר בל"ת מה שעשה עשוי. וכדאשמעינן כן בפ"ג דתרומות משנה ו'. ואף דתנן שם אין תימא דאשמעי' זה גם במס' דמאי ועי' בס' הכריתות בלשון למודים שער ב' סי' נ"ב. ובמה שפירשו בתוס' הירוש'. על הראשונה בעשה ועל השני' בלאו. דעל הראשונה אם קבע מעשרותיהם בתוכה כו' ונקרא שמם בב"א כו'. לכאורה הי' אפ"ל בפשוט על איזו הקדמה שתהי' כמו תרומה לביכורים או מ"ר לתרומה או מע"ש למ"ר. דבירוש' פ"ג דתרומות [הובא בנועם ירושלמי] אמר אימת הוא עובר בהקדים מעשר לתרומה ר"ח בר בא אמר מתחילה רשב"י אמר בסוף ונפ"מ לנשרף הכרי אחר ההקדמה ולא תרם לבסוף לר"ח עובר ולרשב"י אינו עובר ע"ש. וי"ל דהירוש' הכא סובר דבתחילה עובר בעשה ולבסוף עובר בלאו דלא תאחר כן י"ל להלשון שהובא בתוס' [והירושלמי איננו אתי] וע"ש בר"ש. והירוש' דפ"ג דתרומות הנזכר נראה דאשתמיט מהתפארת ישראל פ"ג דתרומות מ"ו שדקדק דהל"ל לא תקדים דהרי קודם שיאחר הקדום שלא כדין כבר הקדים המאוחר שלא כדין כו' יעו"ש לענינו. והנה לר"ח בר בא דאמר דעובר מתחילה א"ש דיוקו דהל"ל לא תקדים דאז הוא עובר. אבל לרשב"י דאמר בסוף הרי צריך קרא למינקט הל"ת על שעת האיסור. ועכ"פ ה"ל להזכיר הירושלמי הזה. ובמה שהעיר בנועם ירושלמי למ"ד דעובר לבסוף איך יעשה בהקדים מ"ר לתרומה דהא ע"כ צריך לתרום אח"כ כו' ע"ש. לכאורה הי' אפ"ל כשימכור הטבל הטבול לתרומה והאחר יתרום [ועי' בב"מ דף פ"ח בתוד"ה תבואת] לא יעבור הקונה במה שתרם התרומה אחר שתרם המוכר תחילה מ"ר. כיון שהתורם התרומה לבסוף לא תרם המ"ר תחילה. אך מדלא נקט בירוש' נפ"מ אלא בנשרף הכרי. משמע דגם כשתרם האחר שקנה נמי יעבור בל"ת וצ"ע

לימא קשיא דריב"ח אדריב"ח. בנזיר דף כ"ט ע"א בתוד"ה ה"ג. מבואר דתרי ריב"ח הוו חד תנא וחד אמורא יעו"ש. וצ"ל דהכא פשיטא להש"ס דהא דמשום ריב"ח אמרו אף המקדים תרומה לביכורים ריב"ח האמורא הי'. ועי' בסנהדרין דף י"ז ע"ב בתוד"ה מחכו וצ"ע

ע"ב ומ"ש מימר דלקי משום דבדיבורא עשה מעשה כו'. והיינו אף דגם כה"ג בכלל לאו שאב"מ נכלל. מ"מ לקי אכה"ג ול"ד לאב"מ כלל. ובזה מחולק ריו"ח עם התנא דהתנא קורא אותו אב"מ. ולריו"ח אינו בכלל לאו שאב"מ דחשיב לאו שיב"מ. וקשה מזה עמ"ש הלח"מ פי"ח מסנהדרין ה' ב' דהש"ס בכ"מ דחשבו מימר לאב"מ דלא כריו"ח ע"כ ס"ל דמפקינן לי' משום דרשה אף דאין אנו יודעין אותו ע"ש. דא"כ ל"ק מקדים תרומה לביכורים נמי לילקי משום דבדיבורו פשה מעשה. דאם הטעם הוא בממיר משום איזו דרשה הא י"ל דמהך דרשה ל"מ למילף רק ממיר ולא מקרים תרומה לביכורים והלח"מ לא דיבר כלום מזה וצ"ע. גם צ"ע במ"ש בהגהות הגאון מהו' בצלאל זצ"ל מווילנא אדריב"ח לס"ד דס"ל דלקי במקדים תרומה לביכורים. דמנלי' דלוקה כיון דאב"מ וכתב דנפ"ל מסמוכין דכתיב ונשיא בעמך לא תאור מלאתך ודמעך לא תאחר מה להלן בנשיא לאו שאב"מ ולקי כדנפ"ל במקלל בשם מאם לא תשמור וכו' אף במאחר דנפ"ל מדמעך לא תאחר עכ"ד. והרי אדרבה הש"ס מקשה בפשיטות הכא אמאי לא ילקי כבממיר משום דבדיבורו עביד מעשה והוצרך לשנויי דחשיב נתל"ע ושפיר י"ל להסובר דלוקה דלא מחשיבו לנתל"ע. גם אי נדרוש בכזה סמוכין. הרי בשבועות דף ל"ז ע"א סליק בבעיא דלא איפשיטא בהזיד בשבועת הפקדון והתרו בו אי לקי וכמ"ש הרמב"ם פ"ז משבועות הלכה ח' דאינו לוקה וע"ש בלח"מ. והרי בפ' קדושים סמך ולא תשקרו איש בעמיתו [דהוא אזהרה לשבועת שקר דפקדון כמבואר בת"כ] ללא תשבעו בשמי לשקר דקאי על שבועת ביטוי דאכלתי ולא אכלתי כדאיתא בשבועות דכ"א פ"א. וא"כ נימא כמו דלקי על שבועת שקר דאכלתי ולא אכלתי כמבואר בשבועות דף כ"א ובסוגיין. כן ילקה על שבועת שקר דפקדון בהתרו בו. וע"כ דאין לנו לדרוש דרשות מעצמנו מה דלא מצינו מפורש בש"ס וצ"ע. והנה בש"מ הכא הק' אדפריך מקדים תרומה לביכורים נמי לילקי משום דבדיבורו עשה מעשה לישני שאני תרומה דאיתי' במחשבה ומצינו למימר מ"מ ע"י מחשבה מתעביד מעשה עכ"ל. ויש לעיין בקושייתו. דהא גם ממיר דתרווייהו מקדיש להו כדאיתא לקמן דף ט' ע"א [ועמ"ש לעיל דף ב' ע"א בד"ה וסופג]. הרי הא הקדש ישנו במחשבה כדאיתא בשבועות סוף דף כ"ו וברמב"ם פי"ד ממעשה הקרבנות הלכה י"ב ואם נימא דזה אינו רק באופן דאין איסור ולא בדרך תמורה דהוא איסור ובכה"ג אינו במחשבה. הרי גם ונחשב דתרומה נימא דאינו אלא היכא דליבא איסור בההרמה ובמקדים תרומה לביכורים שהוא דרך איסור אינו במחשבה. ובמ"ש דמ"מ פ"י מחשבה מתעביד מעשה. הנה בש"מ בב"מ דף צ' בהא דחייב לריו"ח בחסמה בקול דעקימת פיו הוי מעשה דהקשו דהא אפשר לקול בלא עקימת פיו וא"כ אף בעקם פיו לא יחשב מעשה כדאמרינן במגדף הואיל וישנו בלב כו' וכתב מהראב"ד דכיון דניזהא דתורא הן הן א"א לחסימה בלא עקימת פיו ע"ש. ומשמע דבלא מעשה זוטא דעקימת פיו לא הי' לוקה אף אי הי' ע"י הקול מתעביד מעשה הא דהולכת ודשה פ"ש בתוס'. וה"נ בהא דמקדים תרומה לביכורים וצ"ע

ש"ה דלאו הנתל"ע הוא דכתיב מכל מתנותיכם תרימו תרומה לעיל ע"א בד"ה לוקה הבאתי הפלוגתא דבירושלמי אם עובר בתחילה או בסוף ע"ש. ומהכא דנחשב שעת הרמת התרומה לעשה. משמע דהלאו הוא משעת הקדמת המעשר ואף דהישראל עבר הלאו דהקדמת המעשר. והלוי הוא דמפריש התרומה גדולה. חשיב ההפרשה דת"ג כאילו הפריש הלוי בשליחות הישראל וכאילו קיים הישראל להעשה בידים [עי' בלשון התוס' ד"ה וכל] וכבשריפת נותר דחשיב נתל"ע גם בלא שרפו המותיר אלא אחר [ועי' בתשובת עמודי אור סי' ג' אות ה']. ובש"מ כתב דצ"ל דסבר כמ"ד לאו שקדמו עשה אין לוקין דהא קדמה עשה כו' ע"ש. ומזה יש להעיר קצת במ"ש בגנת ורדים כלל כ"ג בשיטת הרמב"ם דפסק כריו"ח במכות סוף די"ד דלאו שקדמו עשה לוקין עליו ע"ש. והרי ביד מלאכי סי' תק"ג הביא דשיטת הרמב"ם לפסוק כר' יוסי ב"ח נגד ריו"ח משום דאמרו עליו בגמרא דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ע"ש. ולכאורה לפי זה גם לענין חיוב מלקות ראוי אליבי' לפסוק כריב"ח. והרי אליבי' מוקמינן דסבר כר"ל דלאו שקדמו עשה חשיב נתל"ע ואין לוקין עליו. והנה בגנת ורדים שם הוכיח מלשון התוס' במכות שם דכל שאפשר לקיים העשה בלא עבירת הלאו. לאו שקדמו עשה מיקרי אף אי כתוב העשה אחר הלאו ומפרש"י שם משמע דתרתי בעינן קדם ויכול לקיימו קודם הא