מקורי מנהגים ט

שהי' בתחילה ר"ל שנקריב בכל מקום ובכל זמן כו' אבל התפלה והתחינה היא מותרת בכל מקום וכו' ע"ש והן הרמב"ם לא נופל מכל פילוסופי זמנינו וכי הוא לא ירד לסוף עומק דעתם. ב' הלא טעמו של הרמב"ם כבר קדמהו המדרש בויקרא רבה פרש' כ"ב וז"ל ר' פנחס בשם ר' לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו עליו והי' למוד לאכול בשר נבלות וטרפות. אמר המלך זה יהי' תדיר על שולחני ומעצמו הוא נדור. כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר ע"ז במצרים כו' אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באוהל מועד והן נפרשים מע"ז כו' ע"ש. ואפ"ה התלמוד והמדרשים מלאים מזה. דתורתנו ותפלותינו היום במקום קרבנות. בשלהי מנחות דף ק"י ע"א א"ר יצחק מאי דכתי' זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם. ובמס' תענית דף כ"ז ע"ב ובמגילה דף ל"א ע"ב אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאים לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה. אמר. לאו. אמר. רבש"ע במה אירשנה. אמר לו עגלה משולשת כו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבהמ"ק קיים. בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהן. אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות. בזמן שקורין בהם לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני וכו' וכן הוא בשמות רבה פרשה ל"ח וכמוהם בהרבה מקומות קצרה היריעה מהכיל. הרי לפנינו. דאע"ג דבטל הטעם מ"מ נתקיימו התפילו' במקומם. ג' הרמב"ן בפ' ויקרא הקשה על הרמב"ם וז"ל הנה הם דברי הבאי ירפאו שבר גדול כו' כי לפי שטותם של מצרים לא תתרפא מחלתם בזה כו' ויותר תתרפא המחלה באכלנו מהם לשובע שהוא אסור להם ומגונה בעיניהם ולא יעשו כן לעולם. והנה נח בצאתו מן התיבה הקריב קרבן. וירח יי' את ריח הניחוח. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ולא הי' עדיין בעולם שמץ ע"ז כלל. ובלעם אמר את שבעות המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח ואין דעתו עתה לשלול אמונות רעות לא נצטוה בכך כו'. ולענין הקרבנות. את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי וחלילה שלא יהי' בהם שום תועלת ורצון שלילת הע"א מדעת השוטי' עכ"ל גם בפרשת בראשית כתב ויבא קין וגו' והבל הביא גם הוא וגו' וזה יחסום פי המהבילי' בטעם הקרבנות. ע"כ. והבעל עקידה שער נ"ז כתב וז"ל וכבר השיגוהו האחרוני' בטענו' חזקות והכו על קדקוד סברתו זאת מכות גדולות לא זורו ולא חובשו. ומטעם ריבוי הקרבנות וחומר דקדוק ענינם ופרטם ורובי תורתם ומשפטיהם וכל הלכותיהם שאי אפשר שיהי' הכל ללא דבר וכו'. למה לו לשלמה המלך להעלות אלף עולות פעם אחת וליתר המלכים אשר כן עשו אשר לא צוו עליהם ודי להם מהאיסור מה שהתירה התורה ומה יעשה אל קרבנות האבות אשר העבירו גילולי ע"א מן הארץ. גם קרבנות הראשונים. אדם קין הבל ונח אשר לא קדמה להם ע"א מעולם וכו' ע"ש איך מתמרמר על פי' הנרבוני שעושה עצמו זקן ביתו של הרמב"ם ומליץ בעדו לגלות אמרים נסתרים. ובשער נ"ח הקשה עוד האמנם אם הספיקו דבריו לתת טעם לכוונתו יתברך לצורך שעה. הנה בבחינת מה שנמשך אחרי כן דתשוב הקושיא למקומה. וזה כי העם ההוא סרו מהר מדרך התורה והמצוה אשר ציום ולא נתקיימו בו ובתועלותיו ובפרט בכל מה שהשתדל כפי סברתו להרחיקם מהעבודות הזרות והנכריות כמעשה הקרבנות. כי הנה הי' להיפוך כי למדו המעשים ההם ונשתקעו בהם והמה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם השחיתו התעיבו מכל העמים. אשר הוא יגור מפניהם כמו שהוא מבואר בנביאים וכתובים כו' הנה באמת יהי' כמו השתדלתינו באלו הקרבנות כו' פועל ריק ובטל כו' והנה דבר ה' והיישרתו לא תשוב ריקם. ד' הרלב"ג בפ' צו כתב טעמים אחרים לקרבנות. גם האברבנאל בפ'