מקורי מנהגים ח

בטלה בבה"כנ. ומן הראוי שכל קהילה וקהילה. מקום אשר דבר המלך מלכו של עולם מגיע. יעמידו אנשים ע"ז אשר ישגיחו באיומים רבים על המדברים ויביישו אותם ברבים ובזה כבוד ה' נראה בארץ וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. ויתנו במתג וברסן עדיים לבלום את פיהם בבהכ"נ מלדבר של חול ושיחה בטלה: סימן ד אומרים כל יום קודם פסוקי דזמרה פרשת צו משנת איזהו מקומן ברייתא דר' ישמעאל

הוא מסדר רב עמרם גאון ומובא בא"ח סי' נ' ע"פי מה דאיתא בקדושין דף ל' ע"א לעולם ישלש אדם שנותיו. שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ומסיק שם דבכל יום ויום ישלש אדם כן כמ"ש תוס' שם דלא כרש"י וכ"כ תוס' סנהדרין דף נ"ד ע"א בד"ה בלולה כו'. ובע"ז דף י"ט ע"ב בד"ה אמר רב דימי כו' ע"ש. וכמו דאמרי' מיד לאחר ברכת התורה יברכך. זה מקרא (במדבר וי"ו כ"ד) אלו דברים משנה (פאה א' א') אלו דברים ברייתא (שבת דף קי"ז ע"א). כן פרשה צו הוא מקרא. איזהו מקומן משנה. וברייתא דרבי ישמעאל הוא תלמוד כמ"ש המחבר שם סי' נ' דמדרש הוא כתלמוד. ומה שבחרו דווקא איזהו מקומן. לפי שאין בכל אותו הפרק מחלוקת (זבחים מ"ז ע"א) והיא משנה ברורה למשה מסיני ויש בה ג"כ שמ"ד תיבות. ועם הקריאה מ"ה כמנין משה. לרמז שהתורה שבע"פ ניתנה למשה בסיני. וברייתא דר"י היא תחילת תורת כהנים וכיון דרובם על ענין קרבנות שייכא לקרבנות היום. ובהל' ט"ב סי' תקנ"ד כתב הטור עוד טעם אחר. דאיזהו מקומן כנגד תמידין תקנום ע"ש וכיון דהם במקום קרבן צריך המתפלל להכניע את לבו לפני השי"ת כמו המקריב קרבן שהי' מתכוין כאילו הקריב א"ע ע"ג המזבח ובהקרבת קרבן ג"כ היו מתפללין כמו דאיתא במס' תענית דף כ"ז ע"ב דמשמרות ומעמדות היו מתוקנים להם עמהם וכתי' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. ועכשו דבטלו הקרבנות נתקיימו התפלות כדאי' בברכות דף כ"ו ע"ב תפלות כנגד תמידים תקנו ע"ש וכתיב ונשלמה פרים שפתינו ולכן אמרו ז"ל ברכות דף ל"ב ע"ב גדולה תפלה יותר מן הקרבנות כו' ופירושו לפי כוונת התוס' שם יותר מן הקרבנות בלא תפלה ע"ש

והנה הרמב"ם כתב בספרו מורה נבוכים פרק ל"ב מחלק ג' דטעם הקרבנות הוא. לפי שהעבודה הכוללת אשר גודלו עלי' אז היתה להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות אשר העמידו בהם הצלמים להשתחוות להם ולקטור לפניהם. ומפני זה צונו השם לבנות היכל לו. ומזבח לשמו. ושיקטירו לפניו. והגיע התחבולה שנמחה זכר ע"א והתקיימה הפינה הגדולה האמתית באומתנו. והוא מציאת השם ואחדותו ע"כ כוונתו בקיצור ועפי"ז התעוררו מתי מספר לבטל כל התפלות אשר יש בהם צירוף מה עם הקרבן למען אשר שם קרבן לא יזכר ולא יפקד כיון דכבר בטל הטעם שאין עוד עכו"ם בינינו המקריבים לאלהיהם. גם אומרים כי קיבוץ גליות לא יהי' וכי מצות קרבן נפלה ולא תוסיף קום אף לעתיד לבא מטעם שבטל הטעם. וכיון דבקרבנות קיימינן. אמינא בהו מילתא לחזק ידים רפות. אולם אפס קצהו אשיב על דבריהם. כי אם אסתיר טעותם החל וכלה. נוכל לחבר חיבור שלם בפני עצמו. ולא לזה שמתי מטרת כוונתי במחברת הזאת. בכל זאת מזה המעט אשר אברר בהעברה בעלמא. כל עין רואה יראה כי משענתם על קנה רצוץ. א' הלא הרמב"ם בעצמו שהוא בעל הטעם. לא מנע להתפלל. כמונו היום אע"ג דכבר בימיו בטל הטעם ובטל הקרבנות. וז"ל שם. זה המין מן העבודה ר"ל הקרבת הקרבנות. ואע"פ שהם לשמו יתעלה. לא חיוב עלינו כמו