מקורי מנהגים י

פנחס ובפרט בהקדמתו לספר ויקרא מחזיק טעם הרמב"ם ומוסיף עוד טעמים מדילי' וכן האלשיך ויקרא כתב טעם אחר ועפ"י טעמיהם לא נפתח קשר התפלה עם הקרבנות עד היום ואיכה נדע את הדבר מי ומי הצודק. ה' הרמב"ם בעצמו אחר שביאר טעם קרבנות בכללם. חוזר ופורט טעם כל אחת ואחת בפרקי מ"ו מ"ז מחלק ג' וכתב:

אבל הקרבת יין אני נבוך בו עד היום. איך צוה להקריבו. וכבר היו עובדי עבודה זרה. מקריבים אותו. ולא נראה לי בו טעם. הרי חזר והודה מבוכתו. וכן חזר והודה שלא מצא סיבה לכל מעשה הקרבנות כמו באזוב ושני תולעת ושתי ציפרים לא במצורע ולא בפרה אדומה. ו' אם נדייק בטעמא הלא אי' במדרש הנ"ל עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ואחר שהוקם המשכן והקריבו בבמות ופורעניות באה עליהם. היו או"ה אומרים עובדים לשמו והוא הורגן (בתמי') לכן אסר להם הקב"ה הבמות ע"כ לפ"ז יאמרו בזמנינו לא יהרהרו או"ה אחרי מידותיו של הקב"ה ולא יסתעף חילול השם. ויהיה היתר בבמות. וכן אמרו חז"ל נידה דף ל"א ע"ב אסרה התורה נדה כדי לחבבה על בעלה. יאמרו לחבב אותה גם בנדתה. ותהי' א"כ פרצה לכל התורה כולה. ז' העולה על כולנה. איך נברא יתחכם על בוראו. כל הקרבנות כללותיהן ופרטותיהן נאמרו ע"פ ה' ביד משה. ומי הוא אשר ימלאנו לבו לאמר הנסתרות לה' אלהינו ונגלות לו. כשם שחקר אלוה לא נמצא ותכלית שנדעהו הוא שלא נדעהו. כן חקר מצותו חוקיו ומשפטיו בכוונתם הנסתרת נעלם מעין כל חי בלתי לד' לבדו. אמנם התורה היא כפטיש יפוצץ סלע כפלים לתושי'. נגלה ונסתר. ורק להנגלה שם רמב"ם ז"ל עיונו. כי סמך על הטעמים הנסתרים שהם יתנו מורך בלב איש. אשר ירצה לזלזל בהם. ובהתבטל טעם הנגלה. עוד טעם הנסתר קיים. ואף דמצינו שנתבטלו כבר בימיהם כמה מצות דאורית' בהתבטל טעם המצות. כדאשכחן סוטה פ"ט משנה ט' משרבו הרוצחים בטלה עגלה ערופה. משרבו המנאפים בטלו מים המאררים. שאני התם דהטעם מפורש בתורה עצמה. בעגלה ערופה כתיב לא נודע מי הכהו. ממילא הוא כמפורש בתורה. שאם רבו הרוצחים ונודע מי הוא הרוצח. פסקה המצוה. וכן בסוטה כתיב ונקה האיש מעון דבאה בו הקבלה בזמן שהאיש מנוקה מעון. המים בודקים. ממילא כשרבו המנאפים והם עם הזונות יפרדו. הוי כמפורש בתורה. שאין המים בודקים אותה. והעד ע"ז פירכת הגמרא עצמה. מי איכא מידי דמדאורית' בטל גיטא ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן א"א לעלמא גיטין דף ל"ג ע"א. ומי איכא מידי דמדאוריתא לא משמט' שביעית ותקנו רבנן דתשמט. וכן בכמה וכמה דוכתי עד דשקיל וטרי התלמוד בסוגי' כולה ומסיק מה היה העיקר שעל ידו עקרו דבר תורה וכן חוזר השיטה בכל הש"ס. כל היכא דחכמי המשנה והתלמוד בטלו מ"ש בתורה היה להם עקרים פרטים עפ"י כתב או קבלה. כמו שהיה להם יסודות מיוחדות לבטל ב"ד דברי ב"ד חבירו באיסורי דרבנן ותקנות ומנהגים. ולבארם פה אי אפשר. כי רמזים וציונים בלבד להראות איה איפוא מקומותם. לא יספיקו. וביאור הענין על בוריו. רחב ועמוק מאוד. ואם חיבורי הנוכחי יעלה לרצון ויגזור ד' אותי לחיים. אוציא אי"ה ספר מיוחד על עקרים האלה. מ"מ ברור כשמש דהם ז"ל היו רשאים לבטל דהיה להם בקבלה. עד מתי תתקיים המצות ומתי תתבטל. משא"כ עתה אין בידינו אלא מה שהנחילנו אבותינו ואין לנו בקבלה אם אפשר לבטל איזה מצוה דאוריתא באיזה זמן ומקום. כי כל אשר הורשה לעשות ע"י העקרים כבר נעשה. וחלילה לנו להפר דבר תורה יש לי עוד בזה טעניות נצחיות אך מה לי להרחיב הענין על חנם. העיקר כמו שהשיב החבר על שאלת הכוזרי סי' כ"ה מאמר ב' דטעם הקרבנות נעלם ועמוק מאוד מאוד עיני הבחינה ע"ש. ומענין קיבוץ גליות