מקורי מנהגים ז

בקרב איש ולב עמוק. גם הקהל לא יעשון כן להגביה קולם יותר מדאי. הקולות יחדלון הלא איתא בשערי תשובה סי' ק"א דאף יחיד המתפלל על צרתו שלא בשעת התפלה אסור להגביה קולו וכ"ש בציבור דחיישינן לבלבול הדעת וכדאי' במס' ברכות דף כ"ד ע"ב דבציבור אתו למטרד ציבורא. עוד אי' שם דף ל"א ע"א כתיב בחנה וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו וכן הוא בתנא דבי אליהו ח"א פ' כ"ח כל הקורא ק"ש ומשמיע קולו לאזניו. הרי זה משתבח וכל המתפלל ומשמיע קולו לאזניו הרי זה מעיד עדות שקר וי"א שהוא מחוסרי אמנה ע"כ. וכן הוא בברכות דף כ"ד ע"א המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. וכן הוא בזהר פ' ויגש מאן דצלי צלותא וקם קמי מארי'. לא אצטריך לי' למשמע קלא בצלותא. ומאן דאשתמע קלא בצלותא. צלותא לא משתמעי בו. וסי' והקל נשמע. קל בלא וי"ו נשמע דא איהו צלותא דאיהו בחשאי דקב"ה קביל כד אתעביד ברעותא וכוונה כדקא יאות: סימן ג נוהגים להביא ילדים קטנים לבהכ"נ והאבות מתפנקים עמהם

המנהג נסתעף מהא דאי' בריש מס' חגיגה דף ג' ע"א ובבמדבר רבה פי"ד. דרש ראב"ע הקהל את העם האנשים ונשים וטף אנשים באים ללמוד. נשים. באות לשמוע. טף למה באין. כדי ליתן שכר למביאיהם. וכתבו שם תוס' בד"ה כדי כו' דע"ז סמכו להביא קטנים לבה"כנ. ובמס' סופרים פי"ח הל' ו' אתם נצבים היום כולכם טפכם נשיכם אנשים באים לשמוע. נשים כדי לקבל שכר פסיעות. טף למה בא. כדי ליתן שכר למביאיהן מכאן נהגו בנות ישראל קטנות לבוא לבה"כנ וכו' ע"ש לפ"ז יצא לנו המנהג דקטנים וקטנות באים. אבל יש למנוע מנהג הזה כי בזמן הזה יש טף בא לבה"כנ לתת עונש למביאיהן לפי שהוא בא לחלל בית אלהינו ולשחוק בו כברחובות קריה יקומו לצחק זה עם זה. זה מרנן וזה בוכה. זה מדבר וזה צועק. זה רץ אילך וזה רץ אילך סוף דבר מקול שטותם כוונת המתפללים נפסדת ונמצא ש"ש מתחלל ולפעמים יוצאים לנקבים פתאום ואין אדם רואה זה תיכף נמצא הקהל מתפללים כנגד מי רגלים אוי להם שמחטיאים את הרבים ופוגמים במקום קדוש השראת השכינה כביכול. והיותר רע כי יגדלו הנערים על מנהג זה הרע והתכונה הזרה וכל אשר יגדלו עוד יוסיפו סרה לבזות בעיניהם ענין בה"כ וקדושתו ולא יתנו כבוד לתורה וכיון שאדם עבר עבירה ושנה בה. גם כי יזקין לא יסור. סוף דבר ראוי לאדם שלא להביא הטף הקטן מאוד לבה"כנ כי יפסיד בהביאו ולא ירויח. אך הטף הגדול קצת היודע לענות אחר הש"ץ יביאנו לבה"כנ ולהציבם יחד תחת ממשלת המורא וילמדהו ויזרזהו לענות אמן קדיש וקדושה ולא יניחהו לדבר דברי הבאי. וילמדהו לשבת שם באימה וביראה ובזה יהיה לו שכר טוב. ואם כן בטף ק"ו באנשים ונשים דצריכים ליזהר משיחה בטילה וז"ל השל"ה המספר שיחת חולין בבה"כנ אף שלא בשעת התפלה מסלק מורא שמים מעליו. ולדברי השל"ה מרמז ג"כ המג"א סי' צ"ח סק"א וכתב שדבריו נכונים ובס' משפט צדק אי' חוצפא יתירה היא זאת וקלות גדול מי שהולך כל היום בשווקים וברחובות בהבלי עולם ואח"כ כשבא למקום משכן שכינה פלטין המלך מדבר ג"כ בהבלי עולם היסבול זה שכל אנושי הגם לכבוש את המלכה עמי בבית. והנביא צווח המערת פרצים היה הבית הזה (ירמיה ס' יא) עכ"ל. ובזהר פרשה תרומה דף קל"ה ע"ב. מאן דמישתעי בבי כנישתא במילי דחול. ווי לי' דאחזי פרודי' ווי לי' דגרע מהימנותא. ווי לי' דלית חולקי' באלהא דישראל. דאחזי דהא לית לי' אלהא ולא אשתכח תמן ולא דחיל מיני' ואנהיג קלנא בדתקונא דתקיפא עלאה דלעילא וכו' ע"ש. ע"כ יראו שלא ידברו שום שיחה